עלייה לתורה למי שאינו שומר מצוות

[1] שערי אפרים שער א סל"ד: "מי שמלגלג על דברי חכמים ורגיל לדבר דברי האפקורסות, כיון שהוא ממכחישי התורה בפרהסיא אין זה מברך אלא מנאץ".

שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ג סי' כא: "הנה בדבר ראבייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון שבאים לפעמים בשבת לביהכ"נ של יהודים כשרים אם רשאין לקרותם לתורה. הוא דבר פשוט שבקריאה לתורה הוא אסור בעצם דהא קה"ת צריך ברכה לפניה ולאחריה וברכתם אינו כלום ואין לענות אמן אחריה, עיין בספרי אגרות משה או"ח ח"ב סימן נ' ונ"א מטעם דכיון שהם כופרים הוי הזכרת השם אצלו רק כדברים בעלמא דהויא כברכה בלא שם ומלכות כלל, וממילא אף שהבעל קריאה קורא וממנו שומעין הקהל, מ"מ הא יהיה זה כמו בלא ברכה, וגרע מקודם שתיקנו שיברך כל אחד ואחד דהא כבר נסתלק חשיבות ברכה של הראשון משאר הפסוקים אחרי שכבר בירך אחר קריאתו ברכה דלאחריה כו'. לאלו הראבייס שהם כופרין ממש ומומרין להכעיס ומסיתים ומדיחים אין ברכתם כלום ואסור בעצם לקראם לתורה כדלעיל".

שם סי' יב: "ולכן למעשה לאלו הכופרין ממש אין לקרא לתורה לעולם אף שכפירתם בא מצד שכן חונכו מאבותיהם הרשעים והם כתינוק שנשבו דעכ"פ כיון שאינם מאמינים הרי שם הקדוש ברוך הוא הוא אצלם כדברים בעלמא והוא כבלא שם ומלכות שאינה ברכה".

[2] שו"ת חכם צבי סי' יג: "שבהיותו עומד ברשעו אין נכון לקרותו לתורה כענין שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי". פרי מגדים או"ח סי' רפב  א"א ס"ק ז: "עיין סימן קל"ה ובהלכות קריאת ספר תורה אם לקרוא לספר תורה עובר עבירה. ועיין כנסת הגדולה בהגהות הטור בשם ספר חסידים (תש"ע) [סימן תשסח] שלא לקרוא מי שעינו סומא או שבור יד כו' בפרשה דעוורת [ויקרא כב, ב] שלא לביישו, וכן החשוד על העריות כו'. וכתב כנסת הגדולה, דאם ברור הוא אדרבה יביישו, משמע דמותר לקרוא לספר תורה עובר עבירה. וי"ל בפעם אחת, הא מומר ורגיל לכך לא". שערי אפרים שער א סל"ד: "ומי שהוא חשוד לעבירות מותר לקרותו. אם לא שהוא מפורסם לבעל עבירה שעושה בפרהסיא ולא ידע עול בושת". וראה גם שו"ת שבט הלוי ח"י סי' ל.

[3] שו"ת לב חיים ח"ב סי' קעה: "נראה ודאי דרשע עובר עבירות שאינו בחילול שבת ועבודה זרה נראה דמותר לקרותו ועולה למנין ז'".

שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' כא: "ולקרא לתורה לאלו שאינם שומרי תורה ליכא איסור בעצם מכיון שמאמינים בהשי"ת ובתורתו ורק עוברין לתיאבון וצריך לענות אחר ברכתו אמן, אבל ודאי לא יפה עושים הקורין אותן לתורה מצד שאין לכבד עוברי עבירה וצריך למנוע מזה, רק כשאיכא צורך בזה כגון יא"צ שיש לחוש למחלוקת וכדומה".

[4] שו"ת חכם צבי סי' לח: "וביחוד המחלל שבתות בפרהסי' שהוא כגוי גמור כדאמרינן בעירובין ס"ט ובשחיט' חולין דף ה' ופסקוה הפוסקי' ז"ל ואיך יתכן שיעלה לקרות בתורה בצבור והלא אין לך חילול השם וכיבוי מאור הדת גדול מזה". שו"ת לב חיים ח"ב סי' קעה: "ומכל מקום במומר לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא אסור כו' וכיון שהוא גוי לגמרי אינו עולה ואם יעלה יעלה אחר תחתיו ויחזור ויקרא". וראה גם שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' ה אות ח.

[5] תורת חיים עירובין סט, א: "דאף שעושה בפרהסיא לפני כל אדם רק שמכסה עצמו לפני הנשיא, בצנעה קרינן ליה". הובאו דבריו באליה רבה או"ח סי' שפה ס"ק ג. שו"ת צמח צדק אה"ע סי' רנט. משנה ברורה סי' שפה ס"ק ו.

[6] שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' יב: "דאם אינו כופר שיש לו אמונה בהשי"ת אך שהוא עבריין על איסורין אף על שבת החמורה בשביל פרנסתו ושאר תאוות הויא ברכתו ברכה ומחוייבין לענות אמן אחריה ומוציא ידי אחרים השומעים". וביתר ביאור כתב שם סי' כב: "מי שמחלל שבת בפרהסיא שיש לתלות שהוא ככופר במעשה בראשית שבשביל זה דינו כעכו"ם, עיין בפרש"י חולין דף ה' ד"ה אלא לאו, אבל אם ידוע שחלול שבת שלו הוא רק לתיאבון כגון שהוא מתפלל ומניח תפילין, ברכתו ברכה ויש לענות אמן דכוונתו לשמים וליכא איסור זה, ואף דלענין כל הדברים כשחיטתו וכיינו וכדומה אין חלוק דכיון דעכ"פ הוא מחלל שבת בפרהסיא הוא כעכו"ם אף שמקיים מצות אחרות מ"מ לענין ברכתו שאני שכיון שחזינן שהוא מאמין בה' היא ברכה ויש לענות אמן, וממילא ליכא איסור זה בקריאתו לתורה". וראה גם שו"ת בנין ציון החדשות סי' כג: "ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים כמבואר (סי' שפ"ה) וכ"כ גם המבי"ט (סי' ל"ז) ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך ישראל ולא ידעו לעיקרי הדת ואינם מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשבי מזידין וכו' יע"ש. והרבה מפושעי הדור דומין להם ועדיפי מהם שמה שמחמיר הר"ש בקראים להחשיב יינם יי"נ אינו מפני חילול מועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גיטין וקדושין שעי"ז בניהם ממזרים. ובזה רוב הפושעים שבזמנינו לא פרצו".

[7] שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ג סי' כא: "אבל אף לשאר כבודי קדושה דבביהכ"נ כהגבה וגלילה והוצאה והכנסה ופתיחת וסגירת הארון אף שאין בהן איסור בעצם שאין בהן ברכה, אבל אין לכבד לכופרים בעניני קדושה שכופרים בהם, ויש בזה איסור חניפה ממילא כיון שאין ראוי לכבדם בדברים כאלו כדכתבתי בסימן נ"א. ולכן אם אין צורך גדול אסור לכבדם גם בכבודים אלו, אבל אם הוא לצורך גדול שיש לחוש שיבא לידי מחלוקת בעיר ויש לחוש להפסד צדקה יש להתיר בשאר כבודים ולא לקראם לתורה".