הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
סמיכה לרבנות שמקבלים היום, האם יש לה תוקף מסויים? הרי סמיכה בטילה בזמנינו… ואם כן, מה כוחו של רב? האם העובדא שקיבל נייר שעליו כתוב יורה יורה נותן לו תוקף מסויים? אני לא מדבר על מנוי רב שכמובן מרא דאתרא זה מרא דאתרא.. אני מתייחס לנייר עצמו?
בזמננו, תעודת סמיכה שמקבל תלמיד חכם מרב אחר או מכמה רבנים, אין עניינה הענקת שררה כלשהי, אלא הודעה והצהרה שתלמיד חכם זה נמצא ראוי להיות רב המשיב לשואליו תשובות בהלכה, ושאינו בגדר מורה הוראה ללא נטילת רשות מרבו[1].
[חשוב לציין שכדי להיות 'רב מורה הוראה' בפועל, צריך ללמוד הרבה יותר מהנדרש בכמה מקומות לשם קבלת התעודה[2]. כמו כן, צריך גם לשמש תלמידי חכמים מובהקים. עניינה המעשי של קבלת הסמיכה כיום קודם החתונה, הוא, היכולת לענות על שאלות מסויימות שנתקלים בהן בבית[3], וכן לדעת לחפש בספרים מתאימים תשובה לשאלה שמתעוררת או לחילופין לדעת מתי ואיך לשאול את השאלה נכון אצל 'רב מורה הוראה' באופן של שאלת חכם שהיא חצי תשובה[4.
[1] שו"ת הריב"ש סי' רעא: "צריך לבאר מה זו סמיכה שנהגו בצרפת ובאשכנז שהרבנים נסמכים והם סומכים אחרים, שהרי הסמיכה שהיתה בימי רז"ל היתה כדי לדון דיני נפשות ודיני קנסות כו' ועתה כבר בטלה סמיכה ופסקה, שאין סמוך איש מאיש עד אדון הנביאים עליו השלום, וגם שאין סמיכה בחו"ל כו'. אבל מה שנראה לומר בסמיכה זו הוא שהתלמיד אפי' הגיע להוראה אסור לו להורות הלכה בשום מקום בעולם אא"כ נטל רשות מרבו כו', ולפי זה י"ל שהסמיכה שנהגו בה בצרפת ובאשכנז היא בדרך זו, שהתלמיד כשהגיע להוראה ומדינא מותר להורות חוץ לשלש פרסאות, ואף חייב להורות כמו שדרשו ז"ל בפ"ק דע"ז (י"ט:) ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, אלא דמשום גזרה אסור לו אא"כ נטל רשות מרבו, אז רבו נותן לו רשות לקבוע ישיבה בכל מקום ולדרוש ולהורות לכל הבא לשאול, וזה בשקוראין לו רב, כלומר הרי זה מעתה כאלו אינו תלמיד אבל ראוי ללמד לאחרים בכל מקום ולהקרא רב".
שו"ע יו"ד סי' רמב סי"ד ברמ"א: "ענין הסמיכות שנהגו בזמן הזה, כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו".
[2] ראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 74.
[3] ראה תורת מנחם התוועדויות ח"ד תשי"ב עמ' 260.
[4] ראה תורת מנחם התוועדויות ח"ו תשי"ב עמ' 70.
