אני טס מניו יורק לארץ במוצאי ר"ה, המראה- ב-12 בלילה; מתי מתחיל צום גדליה אצלי? לפי עלות השחר של ניו יורק? לפי השמש שנראית מהחלון
לקראת ראש השנה החלטתי לקנות שופר מהודר ורציתי לדעת מה הם הדברים שצריכים לדעת על כשרות השופר? אם נסדק, אם יש נקב, אם נפל ונשבר
לגבי תקיעת שופר במבצעים, האם חייבים לתקוע כל המאה קולות? או ניתן להסתפק בתשר"ת תש"ת תר"ת?
האם אישה שגרה במקום מרוחק בחו״ל שיודעת שהיא לא תוכל לשמוע תקיעת שופר בראש השנה בעיקר בעקבות בידוד/הסגר בעיר צריכה להשתדל לקנות שופר ולתקוע לעצמה?
יש לי דין ודברים עם חברי. האם נכון להימנע מלעשותו בחודש הרחמים והסליחות?
האם יש בעיה בסדר המיטות, לא לשים מול הדלת, מזרח למערב, צפון דרום, ראש מול הדלת וכו', האם זה דברים בעלמא ואין לחשוש לכלום, במיוחד שכיום יש קירות ומחיצות וכו', או שיש מה לחשוש ואם כן מה? והמקורות?
במיטת איש ואשתו בזמן שיש אפשרות להריון, יש ענין שראש המיטה יהיה לצד צפון ומרגלותיה לצד דרום, והוא סגולה לבנים זכרים. כאשר אי אפשר להעמיד המיטה אלא בכיוון מזרח ומערב – יש ענין שראש המיטה יהיה למזרח ומרגלותיה למערב[1].
[מנהג ישראל שמשכיבים וקוברים מת כשרגליו לכיוון פתח היציאה[2]. על פי זה מסתובבת בין האנשים "שמועה" לפיה יש הקפדה מלישון עם הרגליים לכיוון פתח החדר, כדי לא להידמות למתים. אך לעת עתה לא נמצא מקור תורני כלשהו לשמועה זו[3]. עם זאת, ידועים דברי ספר חסידים[4] שדבר שאנשים מחזיקים אותו למסוכן, גם אם בעצם אינו מסוכן, הוא עלול להפוך לכזה. משום כך, מי שרוצה להימנע מדבר שאנשים חוששים מפניו, רשאי להימנע, ואינו עובר בכך משום דרכי האמורי[5]].
[1] בגמרא ברכות (ה, ב) אמר אבא בנימין: "על שני דברים הייתי מצטער כל ימי כו', מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום כו', דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים". ובתוספות יום טוב (הגהות מעדני יום טוב על הרא"ש שם פ"א אות נ): "ובעל המאמר שאמר בין צפון לדרום, כלומר שראשו יהיה לצפון".
שולחן ערוך (או"ח סי' רמ סי"ז): "מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום". שוע"ר מהדורא קמא (סי' ג ס"ט): "אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו במטה ודעתו לשמש אלא יכוין שתהא ראש המטה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום". ועוד שם (ס"י): "מי שאי אפשר לו בקלות להסב מטתו בין צפון לדרום אין עליו איסור לשמש מטתו בין מזרח למערב ויש לסמוך על ספר הזוהר שמצריך שיהא דוקא ראש המטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב". כלומר, לכתחילה יש לנהוג כדברי הגמרא בין צפון לדרום ולא כהזוהר, אך מי שקשה לו לנהוג כהגמרא יכול לסמוך על הזוהר.
[ואף כי בשוע"ר מהדו"ב סי' ג הושמט ענין כיוון המיטה בין צפון לדרום ולא הוזכר אף ברמז, אין להסיק מכך שאין זה נוהג הלכה למעשה. ראה יומנו של הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ע"ה מחודש תשרי תש"ב (קונטרס עטרת זקנים, תשורה מזכרת משמחת נישואין כ"ט סיון תשס"א, עמ' 28-29): "שאלתי את כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א [=הריי"צ] אם נחוץ דוקא שהמטות לא תעמדנה בין מזרח למערב אלא בין צפון לדרום. ענה לי כי בזמנים מיוחדים נחוץ לדקדק כו', יש לזה שייכות עם עניני הריון"].
[2] שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שלב: "מרגלא בפומא דאנשי דקוברים הרגלים נגד פתח שער כניסה ויציאה לרמוז האמונה בתחיית המתים שעתיד לעמוד מקברו ולצאת דרך שער". ובדרכי חסד עמ' לב: "משכיבין אותו על הרצפה מול פתח היציאה ורגליו לפתח".
[3] ראה שאלת רב עמ' קמה; פסקי שלמה ח"ב עמ' 63.
[4] סי' רסא: "שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה אפי' אינו מקום מסוכן מזיק לפי שלשון בני אדם ועינם מזקת".
[5] ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג: " אמר רבי אמי צריכין למיחוש למה דברייתא חששין". ופירש היפה מראה: "ואין כאן משום דרכי האמורי". פתחי תשובה יו"ד סי' קעט ס"ק ג: "האומר אל תתחיל כו', ואם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלה, מותר, שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות, כן כתב בשלטי גבורים פ"ב דע"ז". וראה שו"ת דברי יציב יו"ד סי' רמה אות א.
