נסיעה ברכבת מירושלים לנתב"ג

[1] שוע"ר סי' שכה ס"ט: "אם ליקט או צד או אפה ובישל או שעשה אחת משאר מלאכות בשביל ישראל או בשביל ישראל ונכרים צריך להמתין לערב בכדי שיעשו גזרה שמא יאמר לנכרי לעשות בשבת כדי שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד ואפילו אחרים שלא נעשית המלאכה בשבילם צריכים להמתין כן שכל שנעשית מלאכת איסור של תורה בשביל ישראל החמירו חכמים שלא לחלק בין מי שנעשה בשבילו לאחרים".

[2] ואין לחוש לחילול שבת שנעשה על ידי מנהלי העבודה היהודים בנסיעה למקום העבודה ובפיקוח על העבודה וכו', כי המשתמש במסילת הברזל נהנה רק ממלאכת בניית המסילה עצמה ולא מפיקוחם של מנהלי העבודה שלא ברור כלל שהיה בו צורך ותועלת ממשית בשבת, ובטח שאינו נהנה מגוף נסיעתם בשבת. ועוד ועיקר, ממלאכת ישראל בשבת מותר לאחרים ליהנות במוצאי שבת מיד כדלהלן בפנים.

[3] שוע"ר סי' שיח ס"א: "המבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה משום קנס וגם הקדרה שבישל בה אסורה לו לעולם מפני שהיא בלועה מדבר האסור לו אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי שבת מיד ואין צריכים להמתין בכדי שיעשו אף אם בישל בשבילם שלא הצריכו להמתין כן אלא בנכרי העושה בשביל ישראל שאם נתיר לו ליהנות במוצאי שבת מיד יש לחוש שמא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהיה הדבר מוכן לו במוצאי שבת מיד שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריות וכן אפילו בישראל העושה אלא שהתחיל מבעוד יום עשייתו בדבר שאסור להתחיל כמו שנתבאר בסי' רנ"ג שאיסור זה ג"כ קל בעיני הבריות ויש לחוש שיעבור עליו בשביל שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד ולכן הצריכו להמתין בכדי שיעשו גם לאחרים גזרה שמא יאמרו לאחר שיתחיל להם מבעוד יום אבל אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד ועוד שהישראל לא ישמע לו שאין אדם חוטא ולא לו".

[4] ראה שו"ת כתב סופר או"ח סי' נ, שדן אודות פונדק יהודי שהיה "מבשל בכל שבת ושבת עבור אוכלי שולחנו כמו בחול ויש בין האוכלים מזידים שוגגים ומוטעים", והסיק שמה שנפסק להלכה שגם מי שהישראל בישל בשבילו בשבת רשאי ליהנות מהתבשיל במוצאי שבת, היינו דווקא כשהדבר אירע במקרה, "אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל בן יומו וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת", הנה כיון שבנוסף לכך הדבר נעשה "בידיעתו ולרצונו" של היהודי שבשבילו מבשל בעל הפונדק, במצב כזה בהחלט "שייך שיצוה לו בפעם אחרת" (ובלשון שוע"ר שבהערה הקודמת: "שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד"). כמו כן, מאחר שמדובר בבעל פונדק המורגל בחילול שבת, לא קיים הטעם השני הנזכר לעיל (בשוע"ר שבהערה הקודמת) "שהישראל לא ישמע לו", ועל כן בנידון כזה "בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו" – ו"אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה". וכך כתב גם שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי לט בשם שו"ת מחזה אברהם (שטיינברג) או"ח סי' מח: "בנוגע לאופה האופה בשבת כו', הקונים התמידים שלו שאופה על דעתם כו' כאילו צוו לו לעשות בשבת והם מזידים, ודינם כהאופה עצמו דאסור להם עולמית".

[5] ראה לשון הפוסקים המובאים בהערה הקודמת.

[6] ראה לשון שוע"ר לעיל הערה 3, שנקט שני טעמים מדוע ביהודי שעשה מלאכה בשבת אין צריך להמתין במוצאי שבת "בכדי שיעשו" – א. כי "אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד". ב. "ועוד שהישראל לא ישמע לו שאין אדם חוטא ולא לו". בנידון דידן שבוני המסילה היו יהודים המחללים שבת בקביעות, קיים רק טעם ההיתר הראשון – שאין לחוש שיהודים שומרי מצוות יבקשו מהם לחלל שבת עבורם, אבל טעם ההיתר השני אינו קיים – כי ביהודים המחללים שבת בקביעות יש לחוש שישמעו למי שיבקש מהם לחלל שבת. וידוע הכלל שכתב בשו"ת חכם צבי סי' עג, "שכשהפוסק מביא הרבה צדדים להתיר אין לסמוך על כל צד בפני עצמו, אף דקאמר ועוד". לדבריו, בנידון דידן שטעם ההיתר השני (ששוע"ר הביאו בלשון "ועוד") אינו קיים, יש מקום להצריך להמתין במוצאי שבת "בכדי שיעשו" במלאכת יהודי כמו במלאכת גוי.

[7] שערי אהבת ישראל עמ' רפט, מ'התוועדויות' תנש"א ח"ב עמ' 141: "בנוגע לדורנו זה שאלה שלעת עתה אינם מקיימים תורה ומצוות הם תינוקות שנשבו ודינם מפורש בפסק דין הרמב"ם ש'בני התועים האלה ובני בניהם כו' הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצוות שהרי הוא כאנוס, ואף על פי ששמע אחר כך [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם]'".

[8] שוע"ר סי' שיח ס"א: "אם היה שוגג כו' לערב מותר גם לו מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו".