נישואי כהן בעל תשובה בחוץ לארץ

[1] שו"ע אה"ע סי' ו ס"א: "כהן אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה". ושם ס"ח: "אי זו היא זונה כו' בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה לכל כו' מאיסורי לאוין כו' או מאיסורי עשה וא"צ לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לעובד כוכבים".

[2] שו"ע שם סי' ו סי"ז: "אם היו רוב העוברים פוסלים אותה, כגון עכו"ם או ממזרים וכיוצא בהם, אף על פי שרוב המקום שבאו ממנו כשרים, או שהיו רוב אנשי המקום פסולים, אף על פי שרוב העוברים כשרים, חוששין לה ונאמר למי שפוסלת אותה נבעלה".

[3] שו"ע שם: "וי"א דבאומרת לכשר נבעלתי, בחד רובא לכתחלה מכשירין, ובדיעבד אפילו ברוב פסולים".

[4] ראה שו"ע שם סי' יט ס"א: "מי שהוחזק בשאר בשר, דנין על פי חזקה זו אף על פי שאין שם ראיה ברורה". ובחלקת מחוקק שם ס"ק ב: "נראה דה"ה דנאסרת על הכהן משום זונה". והיינו שגם לענין איסור זונה לכהן אזלינן בתר חזקה.

[5] שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' תט: "אין הדברים ברורים אצלי להתיר וכדברינו שם, שלכאורה היום בעו"ה אצל רוב החפשיים כאן הבנות לפני הנישואין מזנות ר"ל, וכיון שהיא בעלת תשובה חייב לשאול אותה אם זינתה עם עכו"ם, ואינה נאמנת בברי שלה נגד רוב שהם עכו"ם, ולא היה לה חזקת כשרות. ולפ"ז מה שהתרנו שם [=שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שס] כשאין עדים והאיסור הוא רק מדין חתיכה דאיסורא לכהן שמצא פתח פתוח, נתיישבתי שהיום בדרא"פ כאן שאני שרובן בזנות ואינה נאמנת להכשיר עצמה שזינתה עם כשרים כשהרוב פסולים. ונזדקקתי לכך בימים אלו שהוזמנתי לסדר קידושין בכהן חרדי עם בעלת תשובה, וחקרתיו ואמר לי שברי לו כמאה עדים שהיא לא משקרת ואמנם זינתה עם כמה יהודים כדבריה, אבל עם גוי מעולם לא זינתה, ומאחר שנאמנת לו שזינתה, רק ברי לה שלכשר נבעלה נכנסים אנו למבוכה, שבהיותה חפשיה לגמרי אין לה חזקת כשרות, וגם היא לא בודקת היטב מי הוא הבועל, וביוהנסבורג רובם פסולין, וגם במקומות שרובם כשרים יש כאן ספק קבוע שאולי הלכה אצלו, וע"כ אף ששעת הדחק גדול יש כאן כשבועיים לפני הנישואין, ורצה שדוקא אני אסדר קידושין, לא רציתי להתיר לו הנישואין כה"ג בשום אופן, וכ"ש שאני אינני מוכן לסדר הנישואין כו', דראוי לכהן למנוע לשאת אשה כזאת".

[6] שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שס: "דהא דלא מועיל ברי שלה וצריך שני רובי, היינו בגוונא דהתם שראוה נבעלה או מעוברת שמדינא אסורה לכל אחד, ע"כ לא מועיל ברי שלה להכשיר. אבל כשאין שום עדות, אלא רק הבעל ימצאנה בפתח פתוח ולכן אסורה עליו לבד כחתיכה דאיסורא, ולאחר לא נאסרה בדבריו כלל, כאן לא אמרינן מעלה עשו ביוחסין, דלא מצינו שהחמירו אלא בעדים או ראוה שנבעלה ובמעוברת, אבל כאן מאחר שיש לה חזקת כשרות שפעם בודאי לא היתה זונה וטוענת ברי שלא נבעלה מעולם לעכו"ם נאמנת מדינא, ולא החמירו בזה לומר מעלה עשו ביוחסין כו'. לפיכך נלע"ד שכהן זה אם אמרה לו כשהיא כשרה ושומרת מצות שנאמנת וטוענת בבירור שלא נבעלה לעכו"ם שמאוס לה יכול לישאנה בחופה וקידושין וכהלכה מדין ברי שלה וחזקה, ולא מחמרינן החומרא דרבנן דלא מועיל ברוב פסולין אלא כשיש עדים, ולא כאן שיסוד האיסור מכח חתיכה דאסורא וכמ"ש".

ושם ח"ג סי' תט: "ונראה כלל גדול היום בנישואי כהן בבעלת תשובה לכתחילה, (שבדיעבד בלאו הכי מותרת שאם ניסת לא תצא כשאומרת ברי שלא זינתה עם עכו"ם), שכהן העומד לשאת בעלת תשובה כאן בדרום אפריקה לא ישאלנה אם זינתה עם כשר, אלא ישאלנה רק אם זינתה עם עכו"ם שנאסרה בכך לו, ואזי אם היא טוענת ברי שלא זינתה עם עכו"ם כשהיא בתולה (ואינה אומרת אם זינתה עם כשר), הלוא יש לה חזקת הגוף וגם לא ברור לו עוד בעדים שזינתה, יש לומר שמותר לו לישאנה דלא מחזקינן שזינתה עם גוי או קרוב שפוסלה. והא דאמרינן שבעיר שרובן פסולין אפילו ברי לא מהני, והכא חשיב רובם עכו"ם, היינו דוקא בראוה שנבעלה או היא מעוברת, עיין היטב בדברינו ב"תשובות והנהגות" ח"א סימן ש"ס, אבל אם שואל אותה אם זינתה ואומרת שזינתה, ונאמנת לו כבי תרי שזינתה עם כשר, יש לומר דכמו ביש עדים שזינתה דמעלה עשו ביוחסין, שלא מועיל ברי דידה להתיר לכתחילה, וכ"ש באזלא איהי לגביה, ששכר מקום במלון דהוה קבוע, ולא מועיל רוב כשר, ואפילו טוענת ברי שלכשר נבעלתי, ה"נ כיון שכבר הוחזקה אצלו זונה במקום שרוב פסולים, אסורה לו לכתחלה משום מעלה עשו ביוחסין וכמ"ש".

[7] שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שס: "ושאלתי כיצד נוהגין בארץ ישראל שרבו בעלות תשובה אם מתירין לכהן, והשיבו לי שהמנהג להתיר".