ניסיון גזל

[1] שוע"ר הלכות גזלה וגנבה סכ"ח-כט: "אדם עושה דין לעצמו ממי שגזלו או ממי שבא לגזלו כו', בכל הצלה שיכול, אפילו בהכאה כו', במה דברים אמורים להציל בעצמו אבל להציל על ידי נכרי אסור בכל ענין". וראה הגהות הגר"א חו"מ סי' ד ס"ק יג, שיסוד האיסור להציל על ידי נכרי הוא המבואר בשו"ע שם "סימן כו סעיף א" ש"אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם". משום כך, גם משטרה של יהודים – הכפופה לחוקי בית משפט אזרחי שאינו דן על פי חוקי התורה – בכלל איסור זה (ראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' פב; שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' סה).

[2] ראה שו"ע סי' שפח סי"ב: "כל המיצר [כצ"ל ע"פ הש"ך שם ס"ק נט] הציבור ומצערן מותר למסרו ביד עובדי כוכבים אנסים להכותו ולאסרו ולקנסו, אבל מפני צער יחיד אסור למסרו". בפתחי חושן נזיקין פ"ב הערה מא כתב: "ויש לעיין בזמננו אם מותר למסור למשטרה החשוד בגניבה, ונראה שבשעת מעשה מותר". ושם הערה מט: "אמנם בשעת מעשה כגון שהוא מותקף או אפילו חשש תקיפה, וכן כשרואה גנב נכנס לביתו או שחושד שעומדים לגנוב ממנו, מסתבר שמותר להזעיק משטרה, אע"פ שאם יתפס יענש יותר מן הראוי על פי דין תורה". ונראה שכל זה דוקא בגנב אלמוני שחזקה שעוסק בכך בקביעות והרי זה בגדר "מיצר הציבור ומצערן" שמותר למסרו לערכאות. משא"כ במי שידוע לנו שאינו גזלן קבוע ומדובר במעידה חד-פעמית של ניסיון גניבה.

[3] אורים סי' ד ס"ק ה: "אבל אסור לעשות ע"י גויים. נראה דאינו אלים ואיש זרוע, אבל באלם דקיי"ל לעיל סי' ב' דחובטין אותו ע"י גוים, וכיון דקיי"ל עביד איניש דינא לנפשיה כל מה דבית דין יכולין לעשות אף הוא יכול לעשות, והרי רשאי לחובטו ע"י גוים כו', בכה"ג לכו"ע מותר".