מעשה בזוג שנתקדשו כדת משה וישראל (מבלי להירשם ברבנות המקומית – דבר שאין רוח חכמים נוחה הימנו, כיון שעלול להביא למכשולות), ולאחר זמן חיי הנישואין
בבניינים רבי קומות מותקנות משאבות לחץ, ששומרות על לחץ המים באופן חזק. האם מותר להשתמש בברזי המים בבניינים אלו בשבתות ויו"ט?
נשאלתי מאת היהודים שבאוקראינה, שאצלם היו רגילים לתת ל'מחצית השקל', חצי ממטבע הגריבנה (Гривня) שהוא חמישים קופיקות, אלא שמחמת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ירד עכשיו
אני רופאה, ומתלבטת אם להצטרף לצוות ההקמה של מערך תרומות רחם (לצורך הולדה) בישראל, מדובר בניתוחים מאוד מורכבים, גם לתורמות וגם לנתרמות, עם פוטנציאל סיבוכים
רווקה מבוגרת העומדת בשלהי גיל המאפשר לה להיכנס להריון, והיא חפצה להרות באמצעות הזרעה מלאכותית מבנק הזרע. האם הדבר מותר? והאם יש הבדל אם הזרע
האם ישנם חיי אנוש על גבי הכוכבים או במקומות אחרים מחוץ לכדור הארץ, ומהי דעת הרבי בעניין?
האם זה בסדר לזרוק חמץ לפח ציבורי, כי זה מקום שלא שייך לאדם מסויים? האם אני מכשיל את עובדי העירייה שיפנו את הפח במהלך הפסח?
מעיקר הדין מותר להשליך חמץ קודם זמן הביעור למקום מופקר שכל אדם יכול לקחתו משם, כגון פחי אשפה ציבוריים, ושוב אינו עובר על בל יראה ובל ימצא[1].
אך על פי דברי הפוסקים, יש לחשוש שבכך עלולים להיכשל עובדי העירייה היהודיים בבל יראה ובל ימצא בשעה שיגביהו את האשפה לפנותה בתוך הפסח, כי הללו מן הסתם אינם יודעים לכוון במפורש לא לזכות בחמץ זה[2].
לכן, הטוב ביותר הוא לשפוך על החמץ חומר פוגם כלשהו קודם זריקתו לאשפה הציבורית.
[1] שוע"ר סי' תמה ס"א: "אם קודם שהגיע זמן הביעור הוציא החמץ מרשותו והפקירו והניחו במקום שהוא מופקר לכל כגון בדרכים וברחובות שרשות לכל אדם לעבור שם וליטול החמץ אפילו אם לא נטלו שום אדם והרי הוא מונח שם כל ימי הפסח ובעליו רואין אותו מונח שם אין צריך לבערו כיון שאינו שלו שכבר הפקירו וגם מונח במקום שאינו שלו והתורה אמרה בכל גבולך וגבול זה אינו שלו אלא הפקר לכל".
[2] ראה ביאור הלכה סי' תמו ס"א ד"ה בביתו: "כתב הריב"ש בסי' ת"א מצא חמץ ברשות הרבים אסור לו להגביהו דמשעה שהגביהו קנאו ועובר עליו בבל יראה ואפילו אין דעתו לזכות בו אלא מגביהו כדי לסלקו ממקום שרבים עוברים עליו כדי שלא יכשלו בו נמי אסור, ע"ש טעמו".
