הזרעה מלאכותית מגבר זר

א. כתב הב"ח בהלכות נדה (יו"ד סי' קצה ס"ה ד"ה מצאתי): "מצאתי בהגהות סמ"ק ישן מה"ר פרץ שכתב, אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר, ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה, והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר כי הלא בן סירא כשר היה, אלא דמשכבת זרע של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות (לז ב) עכ"ל".

מדברי הב"ח אנו למדים שאשה יהודיה, בין פנויה בין אשת איש, המתעברת מזרע של איש שאינו נשוי לה, בין יהודי בין גוי, ללא מעשה ביאה, מאחר ואין כאן "ביאת איסור" הרי "הולד כשר לגמרי" (ראה שו"ת זקן אהרן ח"ב אה"ע סוף סי' צז: "דעמודי ההוראה פסקו דבלא ביאת איסור לא נפגם הולד". וראה גם שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' צט. שו"ת יביע אומר ח"ב אה"ע סי' א), ומכל מקום לענין יחוסו של העובר הרי הוא מתייחס אל בעל הזרע, ולכן כאשר הוא יהודי אלמוני – יש חשש שכשיגדל הוולד יינשא נישואין אסורים כגון נישואי אח ואחות מן האב.

וראה חלקת מחוקק (אבה"ע סי' א ס"ק ח) שכתב ד"יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פרו ורבו ואם מקרי בנו לכל דבר". והבית שמואל (שם ס"ק י) כתב לפשוט ספיקו על פי דברי הב"ח הנ"ל – דממה שכתב "אשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו, נשמע דהוי בנו לכל דבר".

[אמנם החיד"א בברכי יוסף (אה"ע סי' א ס"ק יד) כתב שיש להסתפק בזה: "הכא הגם דלא שייכא גזרה שמא ישא אחותו מאביו ואין אב, מ"מ יש להקפיד בדין עירובא זרע הבא ממקום אחר, באופן שאינה ראיה חותכת דיד הדוחה נטויה דהכא לא שייך גזרה שמא ישא אחותו ממש אלא דנקיט מאי דאתמר גבי הבחנה". וראה מה שהקשה על דבריו בשו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' כז פ"ב אות ח ואילך.

לענין פדיון הבן לבן כזה, כתב בשו"ת מעיין אומר (נקי, ח"ד עמ' שעז): "שמצוות פדיון הבן על האבא שהזרע שלו, וזה מתייחס אחריו לדין פדיון הבן. אמנם אפשר לומר שיש ספק כו' אם הבן מתייחס אחר בעל הזרע, אלא כו' שמדין זכין לו אפשר לעשות פדיון לקטן". וראה עוד אוצר פדיון הבן (ח"א, עמ' רלב הע' נד). והמצויין באסיא (נז-נח עמ' 204)].

ב. על פי האמור, אסור לאשה אפילו רווקה להתעבר מזרע של יהודי אלמוני באמצעות הזרעה מלאכותית, שמא כשיגדל הילד יפגע בערווה כגון נישואי אח ואחות מן האב (וראה עוד שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' טז אות ד).

וראה קובץ המאור (שנה כד תמוז-אב תשל"ב עמ' 21 ואילך. הובא גם בקובץ אסיא יב אלול תשל"ה עמ' 5 ואילך) תיאור מקרה של בן שנולד לאישה יהודיה ובת שנולדה מיהודיה אחרת, וע"פ רשימות הרופא שביצע את ההזרעה בשתיהן, מקור הזרע היה מיהודי אחד ואח ואחות עמדו להינשא זל"ז!

מן הראוי לציין כאן גם את דברי הרמב"ן על התורה (במדבר ה, כ) שיש להשתדל מאוד "לנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם". ומעשים כגון הנ"ל עלולים לגרום תוצאה הפוכה.

ג. גם אם יקפידו לשמור תיעוד סודי של זהות האב כדי שבבוא העת יוכל הילד לברר שהמועמד לנישואין עימו מותר לו, הנה לא תמיד הנוגעים בדבר מעוניינים לפשפש בעברם ולבדוק אם הם (או העומד לפניהם) כשר ע"פ התורה לנישואין עבורם, כך שהמכשול עדיין קיים.

[להעיר שמכוני ההפריה כיום טוענים שהם מקפידים על רישום מדויק וחסוי ובזמן הנישואין יוכלו הצדדים לבדוק האם הצד השני המיועד לנישואין מותר להם. אלא שצ"ע אם אפשר לסמוך עליהם בלבד ללא פיקוח ניטראלי. וראה קובץ בית הלל (גליון לא עמ' עו) שרבני מכון פוע"ה הצליחו למנוע עד שנת תשס"ח 35 טעויות(!)].

עוד זאת, אמרו חז"ל ביבמות (מב, א): "דאמר קרא להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני". ופירש רש"י: "שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו". כלומר, ילד שאינו יודע מי הוא אביו נחשב 'אינו מיוחס' ואין השכינה שורה עליו, נמצא שבמעשה הנ"ל אנו יוצרים במזיד ובמתכוון בן פגום מבחינה רוחנית (ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ה אות יג).

וראה מה שכתב בענין זה בספר נשמת אברהם (מהדו"ב ח"ג עמ' מט):

"דיבר איתי רופא נשים בשאלה של אשה רווקה מסורתית בת 30 ומעלה שהתייאשה מלהתחתן אך רוצה להיות אם לילד. לשם כך היא מבקשת שיעשו לה הזרעה מלאכותית בתנאים הבאים: א. התורם יהיה יהודי. ב. שלא יהיה בו שום פסול מבחינת יחוס. ג. שגורם שלישי (ולא היא), כגון משרד הדתות או משרד הבריאות ידעו על זהותו של תורם הזרע כדי למנוע בעיות בעתיד. ד. כמובן שהזרע ילקח מתורם שבין כה וכה תורם את זרעו (עבור תשלום) לבנק הזרע.

"אמרתי לו שהדבר נ"ל מכוער, אך לא ידעתי אם יש איסור מוגדר ומפורש במעשה כזה כשהזרע כבר בנמצא. ענה לי אותו רופא שמכיון שנעשה כזה דבר באופן לא מבוקר אצל בתולות אחרות, אולי מוטב שלפחות כאן המעשה ייעשה בתנאים מבוקרים כפי שמפורטים לעיל, על אף הכיעור בעצם ההשקפה והמעשה, מאשר יעשה ללא בקרה. וראיתו ממה שכותב הגר"א נבנצל שליט"א [אסיא לד תשרי תשמ"ג עמ' 5] בהערותיו על מאמרו של הגרא"י וולדינברג זצ"ל שאוסר הפריה במבחנה לזוג שאין להם ילדים. וז"ל של הגר"א נבנצל שליט"א: מה שחשש שיוצרים בעיות מרקיעות שחקים, אטו כולי עלמא צייתי דינא, הלא הבעיות צצות בלאו הכי ובינתיים כנ"ל מוטל על כף המאזניים אושרו של זוג ישראל, עכ"ל.

"אך נראה לי שיש לחלק, כי במקרה של הפריה במבחנה עומדת על הפרק בעיה של שלום בית, אושר של זוג יהודי והרצון לקיים מצות הבורא וכפי שמזכיר שם הגר"א נבנצל שליט"א, משא"כ במקרה דנן יש כאן רק תאוה של אשה להיות אם בדרך שאינה דרך של בנות ישראל. ואמנם לא ניתן למנוע הדבר, אבל מנין לנו שיהיה מותר לעזור לה אפילו אם כוונתה היא כדי למנוע בעיות בעתיד.

"והסכים אתי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. ועוד כתב לי הגאון זצ"ל: נאמר 'הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך', ובזה היא מביאה חשד של זנות על עצמה, וגם לנולד יהיו קשיים ומי יודע אם לא יצטער הרבה. נוסף לזה יש לחשוש שזרע פגום שנולד בעבירה של מוציא שכבת זרע לבטלה, יתכן שיש לזה השפעה גם על הנוצר מזה. וכן שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א". ע"כ.

ד. אכן, אם תתעבר אשה יהודיה בהזרעה מלאכותית מזרע של גוי, לא קיים החשש שאח ישא אחותו, שהרי אין אבהות ואחוה לגויים (ראה יבמות צח, א "אין אב למצרי" וברש"י שם).

וכך כתב בשו"ת שרידי אש (וויינברג, ח"ג סי' ה): "לנולד בהזרעה מלאכותית יש דין שתוקי כו'. ויש להסתפק בפנויה אם מותר לה לקבל זרע. לקבל זרע מישראל יש חשש של אח נושא אחותו, אבל מעכו"ם אין חשש לכאורה" [נדפסו הדברים גם בגליון הפרדס תשרי תשי"א עמ' 7 ואילך]. וראה עוד ספר עזרת נשים (מאירי, ח"ג בהוספות הוספה ג עמ' שיט ואילך).

וראה גם שו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"א סי' עא): "מכיון שהטעם מפורש שם שהוא מדין גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכן הוא בב"ש סי' א ס"ק י, יש להתיר בזרע של נכרי שכיון שהולד יהיה ישראל כיון שאמו ישראלית אין לחוש לכלום דאין לו יחס להאב הנכרי אף אם היה דרך ביאה וכ"ש כשאינו דרך ביאה אלא מאמבטי" (וראה עוד שם סי' י. ושם ח"ב סי' יא מה שכתב להשיב על המערער על דבריו).

וכן כתב הגרש"ז אוירבאך (נעם, גליון א עמ' קסה): "אם הזרע הוא מנכרי אף שמכוער מאד לעשותו 'ואין ספק כי טבע האב צפון בבן' [חינוך מצווה תק"ס] וגם הוי 'הזרעה שלא בקדושה', אולם מעיקר הדין אפשר דלא אסור לעשות כן גם באשת איש" (וראה עוד שו"ת מנחת שלמה ח"ג אבה"ע סי' צח).

ולהעיר שגם לענין החשש דיצירה בעבירה של הוצאת שז"ל שהזכיר הגרשז"א לעיל אות ב, הנה בגוי יש אומרים דליכא איסור הוצאת ז"ל, ראה תוס' ד"ה והא סנהדרין נט, ב (אבל מדברי הרמב"ן המובאים בחידושי הרשב"א והר"ן לנדה יג, א משמע שגם בגוי איכא איסור זה, עיי"ש).

[ובכהאי גוונא אם הוולד הינו פטר רחם חייב לפדות את עצמו כשיגדל, כמו שפסק הטור (יו"ד סי' שה סי"ח): "בת ישראל מעוברת מגוי חייב הבן לפדות את עצמו", וכ"פ האחרונים. וראה שו"ת תפארת צבי (קורנמל, ח"ב סי' עו). שו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' קצט. חי"ב סי' רלג). אוצר הברית (ח"א, עמ' רלב הע' נד). אנציקלופדיה הלכתית רפואית (ח"ב עמ' 563 ובשוה"ג) בשם הגרש"ז אוירבאך והגר"ע יוסף. וע"ע בקובץ בית הלל (גליון מז, עמ' עט)].

ד. אמנם, למרות דברי האגרות משה הנ"ל, הנה בתשובה מאוחרת יותר (שו"ת ח"ד אבה"ע סי' לב) ביאר שאף שכל סברות ההיתר שכתב "כולם אמת וברור לדינא לא שייך להתחרט מהם וליכא שום חששות בזריקת זרע של נכרים, אבל למעשה לא הורתי לעשות כן מטעם שלענין קיום מצות פו"ר לבעלה אין זה כלום, והאשה הא אינה מחוייבת, ושייך שיצא מזה קנאה גדולה לבעלה, ולכן אין זה עצה טובה וכו', ודאי אין לייעץ לעשות כן מטעם שכתבתי, ואם אחד עשה כן הולד כשר אף לכהונה".

וראה גם שו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' נא שער ד פ"ה אות ד): "גם האגרות משה כו' שצידד להתיר בש"ז של עכו"ם מצד ההלכה במקום הדחק גדול, מכל מקום בבוא לפניו הדבר למעשה נסוג מלהתיר זאת, דראה זה ראיתי בספר צבי חמד להרב צבי הירש פרידמאן (ברוקלין תשכ"ה) שנד' שם מכתב שכתב הבעל אגרות משה בתאריך כ"ב כסלו תשכ"ה בלשון זה: דבר זריקת הזרע שכתבו בשמי שהתרתי מצאתי לנכון להודיע שאני לא התרתי אלא בשעת הדחק גדול שהאשה מצטערת טובא כמבואר בספרי אגרות משה אה"ע סימן ע"א, שלכן פשוט לכל שאין לדון בענין זה כי אם רב מובהק גדול בתורה ומפורסם בהוראה שידון בזה מכל הצדדים, ומחמת זה בשאלה החד פעמית שבא לידי אסרתי, וחלילה לשום רב להורות היתר בנידון זה מתוך ספרי".

ועוד כתב שם: "בזרע של עכו"ם התועבה גדולה פי כמה וכמה, ואין לתאר החורבן הנורא והכליה רוחנית המבהילה מלידת ילדים כאלה בקרב בית ישראל".

וראה גם שו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קס) שכתב בסוף דבריו: "גם כי באמת קבלתי מכתב מהגר"מ פיינשטין שליט"א שגם הוא חזר בו ואסר לעשות כן לשום אשה בעולם ח"ו".

ה. כאשר מדובר בזוג נשוי, לדעת הציץ אליעזר (ח"ג סי' כז פ"ב אות י) יש לאסור הזרעה מלאכותית אפילו מזרע של גוי, כי בכהאי גוונא עדיין יש לחשוש לנישואי איסור בעתיד, וז"ל: "דאכתי ישנו בזה ב' החששות האחרות שנזכרו ביבמות שם (מב, ב), והם: (א) שמא ייבם אשת אחיו מאמו, שיסבור שהוא אחיו גם מאביו וההורים הרי בודאי לא יגלו לו שנולד ע"י מזרקה מש"ז של איש אחר ושהאב שחושבו לאב שלו איננו אביו. (ב) שמא יוציא את אמו לשוק, שכולם יסברו שזה בנו של בעלה והיא תתבייש לגלות את האמת ובפרט בזמננו זה שהדור פרוץ ימצאו הרבה שיעלימו הדבר בזדון מעיני העדה כדי להפטר מחליצה, ובפרט כשתראה האשה שאם תחכה לחליצה תצטרך לחכות זמן רב כגון שאחי הבעל במדינת הים וכדומה, שאז בודאי תשתמש באמתלא זו ולא תגלה שזה אינו בן בעלה ונמצא אתה מוציא את אמו לשוק בלי יבום וחליצה" [וראה עוד שו"ת תשובה שלמה, אפשטיין, ח"ב סי' ד. שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא רפואה במשפחה שער ד פ"ב אות ד. שם ח"ד סי' טז פ"ד].

וזוהי דעת רוב פוסקי זמננו: שו"ת דברי יואל (טייטלבוים, ח"ב, סי' קמ אות ג, סי' קז, סי' קח). שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ה). שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קעה). שו"ת מעיין אומר ח"ח עמ' מד בשם הגר"ע יוסף. וראה אוצר הפוסקים ח"ט סוף עמ' כ. אסיא יב אלול תשל"ה עמ' 5 ואילך. קובץ חמדת הארץ ג עמ' 60 ובשוה"ג הערה 10.

אכן, לדעת האגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יא), הגרש"ז אוירבך (נעם ח"א עמ' קסב), ושו"ת שמש ומגן (משאש, ח"ד אה"ע סי' לח) מזרע של נכרי מן הדין הדבר מותר אפילו באשת איש. דבכהאי גוונא אין לחוש לחששות המוזכרים בגמרא יבמות הנ"ל שמא ייבם אשת אחיו מאמו ושמא יוציא אמו לשוק בלא חליצה, דמאחר שהאשה עצמה יודעת שאינו בן בעלה והיא חייבת בייבום אין לחוש שתפטור עצמה לשוק בלא ייבום ובלא חליצה, וכן החשש שבנה מן הנכרי יחלוץ לאשת אחד משני בניה שיוולדו לה מבעלה העקר אינו שכיח כלל, ואין לנו לחדש גזירות כאלו. עיי"ש.

ו. אך כאמור, האגרות משה עצמו לבסוף הסיק לא להתיר זאת. וגם הגרש"ז אוירבך כתב בתחילת דבריו (נעם שם עמ' קמה) "שאין אני טועה כלל לחשוב שיסמכו עלי הלכה למעשה בענין חמור זה, וכל דברי הם רק להועיל אם מעט ואם הרבה לגדולי הדור אשר החובה מוטלת עליהם להכריע בהלכה זו והם ידעו מה לקרב ומה לרחק". והרי ראינו שרוב פוסקי דורנו נוקטים לאסור.

ז. בנושא זה יש להתחשב בנקודה נוספת. כל בר דעת מבין שילד שנולד ללא זהות אב עתיד לסבול צער נפשי, הן מחמת החסר בצורך הטבעי לדמות של אב, והן מחמת התדמית הבזויה בעיני החברה. ומובן הדבר שאין זה דומה כלל לילד שהתייתם מאביו, כי היתום יודע סוף כל סוף את זהות אביו, וברוב המקרים אף הכיר אותו הכרה שיש בה ממש, וקיבל ממנו חום ואהבה כשאר הילדים בני גילו, ויכול להתגאות בו. מה שאין כן זה הנולד בהזרעה מלאכותית מאיש אלמוני, יודע שלעולם לא יכיר את אביו מולידו ואף אביו לא יכיר אותו, וידיעה זו גורמת לילד צער וסבל נפשי וברוב המקרים מובילה אף לתסביכים נפשיים שונים. אין ספק שהתורה אינה רואה בעין יפה את רצונה של אשה – שכשלעצמה אינה מצווה על פריה ורביה – ללדת בכוונה תחילה ילד בצורה כזו שתגרום לו לחיות חיי סבל וצער, שהרי זוהי אכזריות (ראה ספר הלכה בימינו עמ' 158 ועמ' 163).

ח. מה שהיה אפשר להציע לאשה שמתבגרת ועדיין לא מצאה את בן הזוג ההגון לה –  שיוציאו ממנה ביציות ויקפיאו אותן עבורה (דבר זה אפשרי עד גיל 35-37), וכאשר בעוד זמן תמצא את בן-זוגה, יהיה ניתן להפרות את הביציות שלה מזרע בעלה על ידי הפרייה חוץ גופית ולהשתילן ברחמה של האשה ואז היא תלד ילדים שיש להם אבא ואמא.

[מבחינה מעשית קיימת כיום אפשרות נוספת – הסרת השחלות, הקפאתן והשתלתן שוב בניתוח פשוט בבוא העת (ראה אסיא פא-פב עמ' 57 ניסוי שהצליח בשנת תשס"ה). באופן זה תוכל האשה להרות גם בגיל מבוגר יותר מהממוצע (לערך עד גיל 60 – כן שמעתי מהרב יעקב אריאל). אכן, הרבה יישוב הדעת צריך האם ניתן להתיר עצה זאת מבחינה הלכתית, מאחר ויש כאן סירוס אשה בידיים, באופן שללא פעולה ניתוחית נוספת הרי הוא בלתי הפיך. וראה שולחן מנחם ח"ו סי' ג בענין קשירת חצוצרות. תחומין חל"א עמ' 38 ואילך. שם עמ' 48 ואילך. שם חל"ב עמ' 105 ואילך].

ט. מאידך גיסא, מן הראוי לעורר את העסקנים והעסקניות וכן כל איש ואשה פרטיים, אודות הצורך והחשיבות הגדולים לסייע לרווקים ורווקות מתבגרים למצוא את זיווגם, מתוך נחישות מחד ומתוך רגישות מאידך, דבר שיצליח לפתור הרבה מהבעיות האמורות.