דילוג קרבנות בשביל להתפלל בציבור

א. ידוע מנהגנו שאין מדלגים קטעים מתפילת שחרית כדי להתפלל שמונה עשרה עם הציבור. ויש לדון האם כן הוא גם לגבי תפילת מנחה שאין לדלג הקרבנות שלפני התפילה כדי להתפלל עם הציבור, או שמא במנחה אין צריך להקפיד על כך.

ב. הנה גבי תפילת שחרית מבואר בשולחן ערוך (סי' נב) כי "מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח" ואם יתחיל להתפלל על הסדר לא יספיק להתחיל עם הציבור את תפילת שמונה עשרה, ידלג על אמירת הקרבנות והפסוקים שקודם ברוך שאמר ועוד איזה חלקים מפסוקי דזמרה, כדי שיספיק להתפלל עם המניין (וכן הוא בשוע"ר שם ס"א). מתוכן הדברים נראה פשוט שכן הוא גם בתפילת מנחה, שאם איחר לבוא לבית הכנסת והציבור מתחילים את תפילת העמידה – יתחיל עימהם ואחר כך ישלים אמירת הקרבנות ושאר הפסוקים שתקנו לומר קודם תפילת שמונה עשרה.

המשנה ברורה (שם ס"ק א) מביא מה שכתבו בספרים "שהמגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות, והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבוא למה בית הכנסת". אך המשנה ברורה עצמו לא סבירא ליה כן למעשה, וז"ל: "אבל בתשובת חכם צבי סימן לו כתב, שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור, אבל אם איחר לבוא לבית הכנסת ובא כשהציבור מתפללין, כולי עלמא מודו דידלג, כדי להתפלל בצבור, וכ"פ הפרי חדש בסי' נו"ן".

אמנם, בכף החיים (שם ס"ק ב) הביא את ב' הסברות, וסיים אשר "כמה פוסקים שס"ל הכי שאין לדלג כו' וכך דעתי ההדיוט נוטה כו', ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כה אות צה שצריך לדקדק בכל מעשה המצוות שיהיו כסדרן וכמשפטן, אע"פ כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם". וכן נקט בשו"ת ישכיל עבדי (ח"א או"ח סי' ב): "כל האחרונים הסכימו כדברי המקובלים שלא להפך הצינורות". וראה גם שו"ת אור לציון (ח"ב  פ"ז ה"ב) דאין ראוי לדלג אפילו עבור תפילה בציבור, וכשיטת המקובלים.

מבואר שעל פי נגלה אפשר וצריך לדלג קטעים מסוימים בתפילה כדי להתפלל שמו"ע עם הציבור, ואילו לדעת המקובלים בכל אופן יש להתפלל על הסדר אף אם על ידי כך יפסיד תפילה בציבור.

והנה רבינו הזקן בהלכות תפילין (סי' כה סכ"ח) כתב כלל: "כל דבר שבעלי הקבלה כו' חולקים עם הגמרא או הפוסקים הנמשכים אחר הגמרא הלך אחר הגמרא או הפוסקים הנמשכים אחריה". לפי זה בנדון דידן יש ליזיל בתר הפוסקים הנמשכים אחר הגמרא ולדלג בתפילה כדי להתפלל שמו"ע עם הציבור.

אכן, כבר כתב בשער הכולל (פרק א) שאדה"ז חזר בו מכלל זה, וס"ל שבמקום דאיכא מחלוקת בין המקובלים לפוסקים הנמשכים אחר הגמרא יש ליזל בתר המקובלים, וז"ל שער הכולל: "שמעתי מפי הרה"ג החסיד המפורסם ר' הלל פאריטשער זי"ע אשר פעם אחד שאלו את אדמו"ר הזקן איך יש לנהוג בדבר שהמקובלים מחולקים עם הפוסקים. והשיב אדמו"ר מסתמא יש לנהוג כהמקובלים. ושאלו אותו הלא הוא עצמו בשו"ע שלו (סימן כ"ה סעיף כ"ח) כתב שיש לילך אחר הפוסקים. והשיב כן כותבים הפוסקים (ובשו"ע נמשך אחר הפוסקים) אבל המקובלים כותבים לילך אחר המקובלים נגד הפוסקים (שהכריעו נגד המקובלים. וזה לא יצוייר שהמקובלים יהיו נגד התלמוד (או הפוסקים שלמדו דבריהם מן הגמרא שבזה כל ישראל שוים) כמבואר בשו"ע סי' ס"ח) ע"כ שמעתי". ובליקוטי שיחות (חל"ג שלח ג ס"ג עמ' 98) כתב הרבי שאכן "הוראת אדמו"ר הזקן עצמו לנהוג כהמקובלים (האריז"ל וכו') במקום שאינו כפי הפוסקים".

על פי זה בנידון דידן יש להקפיד לא לדלג בתפילה גם בשביל תפילה במניין, כדעת המקובלים.

ואכן באגרות קודש (חי"ח עמ' פא) הביע הרבי דעתו לשלילת דילוגים בתפילה: "לשאלתו בענין הדלוג בפסוקי דזמרה – אף שרבו המתירים בזה בכדי שתהיה התפלה בצבור, הנה נוסף על זה שיש דעות שאיסור בדבר, הנה גם המתירים אין מעלימים שמגונה הדילוג, ובפרט על פי המבואר בספרי קבלה ובספרי חסידות רבו מלספור".

וראה גם שיחת י"ט כסלו תשי"א (תורת מנחם ח"ב עמ' 134): "אף על פי שתובעים הנהגה על פי שלחן ערוך, ועל פי שולחן ערוך צריכים לדלג חלקים מסויימים בתפלה בשביל להתפלל בציבור (אם איחר לבוא לבית הכנסת והציבור עומדים באמצע התפלה), מכל מקום אומרים הרביים שאין לעשות כן, כי אם להתפלל כל התפילה על הסדר" [ראה גם תורת מנחם חי"ח עמ' 282].

ג. אך עדיין צריך לעיין האם גם גבי פרשת הקרבנות והקטורת שקודם תפילת המנחה קיים הכלל האמור שעל פי קבלה אין לדלג ולהפך הצינורות  אפילו כדי להתפלל במנין.

הנה בשער הכוונות (דרושי תפילת השחר, דרוש ג דף יג, ג) איתא: "בענין פטום הקטורת גם כן נודע מה שכתוב בזהר פרשת ויקהל דף ריט ע"ב, וז"ל, ובגין כך עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלותא כו' הנה כו' כונתינו בזה לסלקם [את הקליפות] מתוכם, ולהעלותם למעלה וישארו הקליפות מתים, וזה סוד מה שאנו אומרים פטום הקטורת בשחרית קודם התפילה אחר קרבן התמיד כנ"ל, וגם בתפלת המנחה קודם העמידה כי כונתינו היא להעלות העולמות על ידי התפילות, לכן אנו אומרים אותו כדי שלא יתאחזו הקליפות ויעלו בעלית העולמות, ולכן אנו אומרים אותו קודם שני תפילות הנזכרות".

מדברי שער הכוונות עולה שעל פי קבלה גם במנחה יש ענין להקדים את אמירת פרשת התמיד ופטום הקטורת לתפילת שמונה עשרה כפי שתקנו חז"ל, כדי שלא יידבקו החיצונים בעת עליית התפילה למעלה.

על פי זה נראה שלדעת המקובלים ורבותינו נשיאינו, כשם שבשחרית אין לשנות הסדר ולדלג קטעים, כך בתפילת מנחה צריך להתפלל על הסדר דוקא – קרבנות ואשרי ורק אחר כך שמו"ע, וזה גובר על תפילה בציבור.

וכמדומה שכן משמע ממענה נוסף של הרבי באגרות קודש (חט"ו עמ' קע, במתורגמות ח"ב עמ' 388) וז"ל: "בענין הדילוג בתפילה, אפילו מהתחלה, ידועה ההוראה, שמבלי הבט על כל ההיתרים שבזה, אבל בפועל לא עושים כן, אפשר הרי לבוא לבית הכנסת מוקדם יותר כדי להחזיק עם המנין" (ראה גם אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתצח עמ' רסח).

הנה מסתימות לשון המכתב "בענין הדילוג בתפילה" – תפילה סתם, נראה שכולל גם תפילת מנחה, ומכותבו "אפילו מהתחלה" – משמע ששולל אפילו דילוג הקרבנות שהם התחלת התפילה.

וראה עוד מכתב באגרות קודש (ח"ז עמ' קלט) שם נשאל הרבי כיצד לנהוג במוסד חינוכי שלעיתים "יש בו נערים המאחרים, שאם לא יאמרו להם לדלג הסדר שקודם הודו אזי לא יוכלו להתפלל בציבור, ואיך להתנהג בזה?" וז"ל מענה הרבי: "הנה ידוע מרז"ל, איזהו חכם הרואה את הנולד, והוא שייך בכל ענין וענין במילא גם בנדון זה. ואף שהדין (בספר שערי תפילה לר' יעקב רקח הביא צ"א דעות שס"ל כן) ברור שמדלגים אבל יש לראות את הנולד ובמשך זמן קצר, וכבר ראינו זה במוחש שההיתר לדלג מביא תיכף ומיד להעדר חשיבות ענין התפילה, ותחילה מדלגין על הסדר שקודם התפלה דהודו ואחר כך פסוקי דזמרה ואחר כך כו'. ובמילא בהנוגע לפועל הנה אף שאי אפשר לפסוק ובפרסום נגד הדין, אבל יש לצדד בכל האפשר[יות] והאופנים שגם לא ידעו מההיתר לדלג".

מדברי הרבי עולה שגם דילוג הקרבנות ("הסדר שקודם התפלה דהודו") מביא לבסוף את התוצאה של "העדר חשיבות ענין התפילה". ונראה פשוט שאין הבדל לענין זה בין הקרבנות דשחרית לשל מנחה.

ד. והנה שמעתי בשם חכם אחד מאנ"ש שאף שלמנהגנו אין מדלגים בפסוקי דזמרה, אבל קרבנות אפשר לדלג ולהשלימם אחר התפילה, והוסיף שכן משמע משיחת כ"ק אדמו"ר הריי"ץ.

אך יש להעיר על כך:

א. על פי המבואר לעיל לדברי המקובלים אין לדלג גם קרבנות ואפילו במנחה, כי גם אמירת הקרבנות קודם התפילה הכרחי הוא על פי קבלה, והרי לדברי שער הכולל סבירא ליה לאדה"ז שיש לנהוג כמקובלים אף נגד הנפסק בשו"ע.

ב. מסתמות הוראות הרבי הנ"ל באגרות קודש משמע ברור שגם הקרבנות אין לדלג, וגם במנחה.

ג. האזכור היחיד שמצאתי בנושא זה בשיחות כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, הוא בספר השיחות תרצ"ט (עמ' 308), שם מתואר כיצד מלאך מיכאל מתמודד עם מלאכים בעלי מומים שנוצרו מתפילות חטופות וקטעים חסרים בתפילה, וז"ל [בתרגום חפשי]: "עמך ישראל צריכים פרנסה והולכים הם לעסקיהם, אמנם מתחילה הולכים להתפלל, אך ממהרים הם לעסקיהם, האחד מתחיל לומר 'הודו' תיכף אחר אמירת ברכות השחר, כשאת החלק שמ'מה טובו' עד הודו מותיר הוא להשלים אחר התפילה – בשעה שהוא יקפל את הטלית והתפילין. אך דא עקא, שמחמת הבהילות הוא שוכח להשלים את אמירתן, כך שהמלאכים שנבראו מתפילה זו הינם מלאכים בעלי מומים החסרים מאבריהם...".

כפי הנראה רצה החכם הנ"ל להוכיח מדברי כ"ק אדמו"ר הריי"צ הללו, דמכך שלא שלל בחריפות אלא ההנהגה של השוכח להשלים אמירת הקרבנות אחר התפילה, ולא את עצם הנהגתו לדלגן, משמע שאם אכן משלים אין בעיה בעצם הדילוג.

אך לענ"ד אין זו הוכחה כלל. דזה ששולל בחריפות רק ההנהגה של השוכח גם להשלים, אינו ראיה שההנהגה הראשונה לדלג הקרבנות ולהשלימם אחר התפילה היא הנהגה נכונה לכולי עלמא. דאף שהנהגה זו נכונה על פי שו"ע אם עושה כן לצורך תפילה במנין, מכל מקום על פי קבלה אין נכון לעשות כן כדי לא להפך הצינורות, וגם כדי לא לבוא לידי זלזול בכללות התפילה (כדברי הרבי במכתב הנ"ל). אך מאידך גיסא מאחר ועל פי שו"ע מותר ונכון לעשות כן לצורך תפילה בציבור, לא שלל זאת בחריפות. מובן איפוא שאין ללמוד משתיקתו שהנהגה זו נכונה לכתחילה למנהגנו.

ה. אגב, בענין אמירת סליחות ראיתי מסתפקים כיצד יש לנהוג אם מגיעים לבית הכנסת כאשר הציבור אוחזים כבר באמצע הסליחות, האם להתחיל מההתחלה ולומר על הסדר, או שמא אפשר להתחיל ממקום שהציבור אוחזים ואת הקטעים הראשונים להשלים אחר כך.

הנה מצאנו בלבוש (סי' תקפא ס"א ד"ה ופותח החזן) שדימה את סדר הסליחות לסדר התפילה, וז"ל: "סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום, כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י"ח שעיקר התפלה הוא י"ג מדות, ואחר כך נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע, לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה".

על פי דבריו אלו מסתבר לומר שכשם שבתפילה אין מדלגים כדי לא להפך הצינורות, כן יש לנהוג באמירת הסליחות.

ו. לסיכום: יש לבוא לבית הכנסת בזמן כדי להתפלל עם הציבור. מי שאיחר, לדעת המקובלים אין לדלג על חלקים מהתפילה ולהשלימם אחר כך, כדי לא להפך בצינורות העליונים, וכך נקטו רבותינו נשיאנו למעשה. הרבי הוסיף בזה טעם, כדי לא להגיע לידי זלזול בכללות התפילה. מדברי שער הכוונות משמע שגם לאמירת הקרבנות בשחרית ובמנחה קודם התפילה דוקא יש חשיבות על פי קבלה, וגם הטעם הנ"ל דזלזול בתפילה קיים אף בדילוג קרבנות, לכן גם קרבנות אין לדלג לצורך תפילה במנין, ואפילו במנחה. מסתבר שגם באמירת הסליחות יש לנהוג כנ"ל, לאמרם על הסדר ולא לדלג כדי לומר עם הציבור.