אני עוסק בגישור, האם מותר לי לכתוב חוזה שמפרט את ההסכם בין הגרושים ובו כתוב שהבעל יגיע בזמנים מסוימים לבית גרושתו לקחת את הילדים הקטנים כדי לבלות איתם? האם לפי ההלכה הם אסורים לראות אחד את השני אחרי הגירושין?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
אני עוסק בגישור, האם מותר לי לכתוב חוזה שמפרט את ההסכם בין הגרושים ובו כתוב שהבעל יגיע בזמנים מסוימים לבית גרושתו לקחת את הילדים הקטנים כדי לבלות איתם? האם לפי ההלכה הם אסורים לראות אחד את השני אחרי הגירושין?
בהלכה מצאנו שתי דיעות על רמת הקשר המותרת בין גרוש לגרושתו:
א. יש אומרים[1] שאסור להם לרקום ביניהם שום קשר ישיר ומתמשך כגון קיום עסק משותף או קיום שורת דיונים בבית הדין, אלא אם כן יעשו זאת באמצעות גורם שלישי שיתווך ביניהם, אבל מפגשים אקראיים ביניהם מותרים גם אם לשם כך הגרוש מגיע לביקור קצר בבית גרושתו (ובתנאי שלא יעברו על איסור ייחוד, כמובן);
ב. ויש מחמירים[2] שכל מפגש של הגרוש בבית גרושתו, אפילו באופן אקראי ואפילו בנוכחות אנשים נוספים, אסור.
יש שכתבו[3] שגם הדעה המחמירה הנ"ל, לא אסרה מפגש אקראי אלא אם הוא נמשך כשעה, אבל מפגש אקראי הנמשך זמן קצר לכולי עלמא אינו אסור.
על פי זה מקובל כיום שאב גרוש אינו נמנע מלהגיע אפילו בעצמו לבית גרושתו בכדי לקחת את הילדים לצורך המפגש הקבוע ביניהם. ובתנאי שיזהרו לא לשוחח ביניהם מעבר למילות נימוס הכרחיות (בכדי שלא יהיו כשונאים) ומעבר לשיחה עניינית ממה שקשור לצורכי הילדים ותו לא (ועל אחת כמה וכמה שיזהרו מאיסור ייחוד וכנ"ל)[4].
פה ניתן להקדיש.
תוכן