א. נתינת כסף לפעילות ששייכת לעבודה זרה
בשו"ע הלכות עבודה זרה (יו"ד סי' קמג ס"ה) נפסק: "חנויות של עבודות כוכבים אסור לשכור מהם". כיון שכסף השכירות שמשלם היהודי יגיע לתועלת העבודה זרה. האיסור הוא רק כשהכסף יגיע לעסק העבודה זרה עצמה, ולכן נפסק (שם ס"ו) בעניין איסור תשלום מכס שעלול להגיע לעבודה זרה, "אינו אסור אלא כשנופל השכר לצרכי עבודת כוכבים עצמה".
הרמ"א (סי' קמט ס"ד) הרחיב שהאיסור הוא לא רק בחנויות של עבודה זרה, אלא בכל עסק שהיהודי יודע בוודאות שהתמורה תגיע לעבודה זרה – אסור לו לסחור עם הנכרי, וזה לשונו: "אם מפרש בהדיא לעבודת כוכבים שלו, או שידוע שהוא לעבודת גילולים או שאמר להקדש פלוני, אסור לקנות ממנו".
על פי זה כתב בבית הלל (סי' קמג ס"ק טו, הו"ד בדרכי תשובה ס"ק יב) שכאשר מדובר בתשלום למקום שמתעסק בעניינים נוספים (מלבד עבודה זרה), כגון פעילות חסד לעניים וכדומה, יכול הישראל לתלות שהכסף שהוא משלם יופנה לפעולות שאינן קשורות בעבודה זרה עצמה, וזה לשונו: "נראה דווקא אם אמרו בפירוש שנוטלים לאלילים הוא דאסור, אבל בסתם יש להתיר דשמא יתנו לעניי עכו"ם".
כך הורה למעשה הרב יצחק אלחנן ספקטור כשנשאל על השתתפות הקהילה היהודית בהגרלה (מטעם המדינה) למימון הוצאות בניית בית כנסת וגם להבדיל בית תיפלה, והתיר כיון שרוב הכסף הולך להיתר (ראה ספר אור לגוים, עובדיה, עמ' 37, מכתב שהתפרסם בכתב העת 'כרם שלמה').
וכך פסק בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' פח אות ה) לצדד להקל ליתן הלוואה לכנסייה, כיון שידוע שרוב הכספים המועברים אליהם מופנים להוצאות בתי החינוך ומשכורות הכמרים ולא לעבודה זרה ממש.
על פי הנ"ל יובן פשר הנימוקים השונים שכתב הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ג סי' ע אות א) בענין שלא לשכור בניין השייך לבית עבודה זרה לצורך ישיבה קטנה: "פשוט שאסור אף לחשוב דבר כזה, אף שהוא בנין נפרד מבית התיפלה, מכיון שהוא סמוך לבית תיפלה שלהם, וכל שכן כשהצלב הוא שם, וטוב עושין הרבנים שאין מסכימים לזה". ובמקום אחר (או"ח ח"ד סי' אות כו) כתב לגבי משחק ילדים באולם השייך לעבודה זרה: "ובדבר לשחוק ילדים בשחוק כדור באולם השייך לתיפלה דעכו"ם ודאי אסור אף שאין שם צורות, דהרחק מעליה דרכך כתיב זו מינות בעבודה זרה דף יז, והמסיתים והמדיחים הא הם הרבה ונמצאים שם ביותר, ואדרבה יש ללמד להילדים שיתרחקו משם ושהוא מקום משוקץ ומתועב, כו' וביותר כסף ישיגו איזה מקום". ולכאורה, מדוע נזקק לאסור מטעמים אלו (שהאולם סמוך לבית תיפלתם, ושצריך להתרחק מהמסיתים והמדיחים) ולא אסר מצד שדמי שכירות האולם הולכים לעבודה זרה. אמנם על פי הנ"ל יש לומר שבאותו בית תיפלה היו מוציאים הוצאות גם על עניינים נוספים שאינם עבודה זרה, וממילא יש לתלות שתשלום דמי השכירות ילכו למטרות האחרות, ועל כן אין לאסור מטעם זה אלא מהטעמים האחרים הנ"ל.
כך גם כשנשאל הרב יצחק זילברשטיין (קובץ מה טובו אהליך, גיליון טו, עמ' רי) על ידי מארגני קעמפ לבחורים, אם מותר לשכור אתר ששייך לנוצרים שמצהירים שחלק מכספי הרווחים הם מעבירים לתמיכה בכנסיות, ולאחר שדן בזה, הביא בשם הגרי"ש אלישיב שהורה להימנע, והסביר "שעיקר הטעם שיש להמנע מעסקה זו היא בגלל שאנו מייקרים בזה ונותנים חשיבות לכנסיה, ויש איסור בדבר [וכמו שכתב רש"י (שמות כא, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני גוים ואפשר ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה]", וע"ע שו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ס).
גם כאן יש לומר שהטעם שלא אסר בפשטות על פי פסק השלחן ערוך בסימן קמג הנ"ל, הוא משום שאין ודאות שהכסף הזה יגיע לעבודה זרה עצמה, ולכן נקט לאסור מטעם שלא לייקר העכו"ם.
בנדון דידן, מדובר במקום שהוא במוצהר "ארגון חסד נוצרי". ואף שבמתחם נערכו גם טקסים של עבודה זרה, ברור שחלק עיקרי מכסף השכירות או הקנייה יופנה לפעילות המותרת של הארגון, ובמקרה כזה בוודאי שאין זה כאילו אמרו לו "בפירוש שנוטלים לאלילים" כלשון הבית הלל, על כן מצד זה אין לו איסור לשכור או לקנות מהם.
*
ב. דין ביטול עבודה זרה
בהלכות עבודת כוכבים (יו"ד סי' קמה ס"ג) דן השלחן ערוך איך ניתן להתיר מבנה שנבנה או הוקצה לשם עבודה זרה, וביאר שכאשר הנכרי מבטל בעצמו את העבודה זרה שעבורה נבנה או הוקצה הבית – גם הבית נעשה מותר. הרמ"א (שם) ביאר שאף אם הנכרי עדיין לא ביטל את העבודה זרה עצמה לחלוטין, עדיין אפשר להתיר את המבנה, וזה לשונו: "הוציאה משם דרך ביטול, דהיינו שלא להכניס עוד שם". ובש"ך (ס"ק טו) ביאר: "היינו בהוציאה עובד כוכבים, אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה משמשי אליל". כלומר, כאשר הנכרי מוציא בעצמו את העבודה זרה מהבית על מנת שלא להכניסה שוב – הרי הוצאה זו מבטלת את איסור המבנה.
על פי זה פסק בשו"ת שואל ומשיב (קמא, ח"ג סי' עב-ג, הו"ד בדרכי תשובה יו"ד סי' קמה ס"ק יא): "דכל שאינו צלם ודמות לא מקרי הוקצה לעבודה זרה כו' ואם כן פשיטא דמותר. וגם כיון שעזבוה הוה ליה כביטול ואף אם היה בעת מלחמה". כלומר, נכרים שעזבו את בית העבודה זרה שלהם והעמידוהו למכירה – הדבר מתיר את השימוש במבנה אף שהנכרי לא עשה במפורש ביטול לעבודה זרה.
על פי זה בנדון דידן, אם יש צלם במבנה צריך לבקש מהבעלים הנכרי שיוציאנו משם קודם המכירה, ואזי יהיה מותר לישראל להשתמש בבנין.
*
ג. בניית בית כנסת במקום כנסיה, לכתחילה ובדיעבד
בשו"ת הרא"ם (סי' פא) נשאל רבי אליהו מזרחי, אם מותר להתפלל בבית כנסת שנעברה בו עבירה, והשואל הבין שיש בזה איסור, על כך השיב לו הרא"ם: "הם בודאי הגמור טועים ומשתבשים ואין ראוי להוציא מפיהם דבר זה, שאם כן לפי דעתם המשובשת אין ראוי להתפלל בשום אחד מבתי היוָנים והלועזים מאחר שסתם בתיהם הם מכניסים בתוכם עבודה זרה, ולא דרך עראי בלבד אלא אף דרך קבע שכן דרכם של גוים תמיד לשים בבתיהם כו', שזו היא עבודה זרה גמורה כו', ועם כל זה אנו שוכרים וקונים בתים מן הגוים ואנו מתפללים בתוכם בכל תפוצות גלותינו ולא נמצא שום פוצה פה ומצפצף לערער בזה", והביא עוד שגם בבית המקדש העמידו עבודה זרה, וסיים "בתי כנסיות שלנו שאינן אלא מקדש מעט והקלו בהם בכמה דברים שהן אסורים בבית המקדש על אחת כמה וכמה".
עולה מדבריו, שבית שעבדו בו עבודה זרה, אפילו בקביעות, והנכרי ביטל את הבית מלהיות מוקצה לעבודת כוכבים (כמבואר בסעיף הקודם), אפשר להשתמש במבנה לתפילה אפילו בקבע.
הכנסת הגדולה (סי' קנא הגהות הטור ד"ה נעבד) הביא את דבריו בזה הלשון: "נעבד בו עבודת אלילים, אפילו נעבד בקבע אין איסור להתפלל. הרא"ם ז"ל בתשובה חלק ראשון סי' עט". והביאו המגן אברהם (או"ח סי' קנד ס"ק יז), "ובכנסת הגדולה כתב בשם הרא"ם חלק א' סימן (עט) [פא] דאפילו נעבד בבית עבודת אלילים בקבע מותר להתפלל בתוכו".
אולם, האליה רבה (שם ס"ק טו) הביא דברי הרא"ם וכתב עליהם, "מיהו לעשות מבית זה בית הכנסת קבוע נראה דמודה רא"ם דאסור". והובאו דבריו בפרי מגדים (אשל אברהם שם ס"קיז), וחששו לכך כמה מהפוסקים דלהלן.
אמנם, מעיון בלשונו של הרא"ם נראה שדברי האליה רבה שלעשות בית כנסת קבוע במקום שהיה לעבודה זרה מודה הרא"ם שאסור, אינם מתאימים עם דבריו המפורשים של הרא"ם, שדייק וכתב ש"אנו שוכרים וקונים בתים" שעבדו בהם עבודה זרה בקבע, ומסיים שדבריו נאמרו אודות "בתי כנסיות שלנו", ופשוט שכוונתו להתיר להשתמש במבנים כאלה לבית כנסת בקביעות.
כך תמה בשו"ת ים הגדול (טולידנו, או"ח סי' ט): "מה שכתב באליהו רבה שיש קצת להוכיח מהרא"ם דלא שרי אלא להתפלל עראי וכו', תמיה לי, שהרא"ם כותב בפירוש ששוכרים וקונים מהם וכו', ועוד דבית המקדש דמיניה יליף בקל וחומר לאו קבע הוא"? והוסיף שהאליה רבה לא ראה דברי הרא"ם גופם, רק מה שכתב הכנסת הגדולה בשמו.
וכ"כ גם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' טו אות ה): "דצריך לי עיון בזה גם על האליה רבה כו', והביא דבריו גם הפרי מגדים באשל אברהם, ותמוה כו', והא הרא"ם שם מדבר בהדיא לא רק מה ששוכרים בתי ע"ז לתפילה אלא גם ממה שקונים ומתפללים בתוכם בכל תפוצות גלותינו, והיינו שקונים וקובעים שם בתי תפילה קבועים ואיך כותב האליה רבה לומר בדעתו שמודה שאסור לעשות בית כנסת קבוע", וכתב ליישב קצת דברי האליה רבה. גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' לו) כתב: "איברא, בתשובת הרא"מ שבעצמו סתימת ההלכה מורה כהבנת מגן אברהם". וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ו סי' ז אות א, הוספות ומילואים. ח"ז או"ח סי' יא אות ב).
החתם סופר (שו"ת או"ח סוף סי' מב) הביא מה שכתב המגן אברהם בשם הרא"ם, אך הוסיף: "טוב להחמיר בכיוצא בזה". כלומר, לכתחילה טוב לא להשתמש במבנה כזה לבית כנסת בקביעות. אך גם לדבריו אין בזה איסור.
תלמידו של החתם סופר, המהר"ם שיק (שו"ת חיו"ד סי' קנד) נשאל אף הוא בעניין זה והכריע לאסור: "ועתה נבוא לדין הג' שכל הנ"ל הוא להדיוט אבל למצוה בוודאי טוב ונכון מה שכתב מעלתו ני' דבוודאי קיי"ל ביו"ד סי' קלט ובאו"ח סי' קנד דכל מידי דע"ז אפילו לאחר ביטול אסור לכל עניני ביהכ"נ או לשום מצוה דמאוס לגבוה, ונהי דהמגן אברהם שם בס"ק יז הביא בשם הר"ן דבית שהיה בו ע"ז מותר לעשות ממנו בית הכנסת, כבר חלקו עליו האליה רבה והפרי מגדים והדגול מרבבה ומרן זצ"ל בחתם סופר בחאו"ח סי' מב דיש ליזהר מזה, ומעלתו האריך והביא עוד ראיות לאיסורא, והדין עמו ויפה כיוון ואין להקל".
[המור וקציעה (סי' קנד) הביא את המגן אברהם ותמה עליו למה התיר להתפלל בבית שנעבד בו עבודה זרה בקבע, וזה לשונו: "ומה שכתב במגן אברהם להראות מקום התנצלות, תמוה בעיני, אחר שהדברים מבוארים במשנה וגמרא ופוסקים לאסור הבית שעומד בו עבודת אלילים כו'. אמנם י"ל קצת, דאף על גם דהבית אסור בהנאה אפשר דאפילו הכי מותר להתפלל בתוכו כו' דמאי קעביד הא מצות לאו להינות ניתנו כו', ועוד שהרי יכול שיסב פניו לאיזה כותל הבית או גדרת הגנה ויתפלל על כן לא נהנה ממנו כלום, והשתא ניחא כיון דהבית עצמו אינו עבד ולא סגיד ליה לצד שהעבודת אלילים עומד שם, שפיר דמי. כך נראה לי לדעת הרא"ם. אמנם צ"ע בגוף התשובה". אמנם, מלבד מה שכותב בסוף דבריו שלא ראה את תשובת הרא"ם עצמה אלא אחרים שציטטו ממנו, הנה מתוך דבריו שדן אם יכול להסב פניו מהע"ז עולה שהבין שהמגן אברהם התיר להתפלל בבית שיש בו כעת עבודה זרה, ולא היא, אלא שהמגן אברהם (והרא"ם) דנו אודות בית שהיה משמש בעבר לבית ע"ז וביטלו העכו"ם את העבודה זרה מהבית ולכן להדיוט מותר בוודאי להשתמש בו, וחידש הרא"ם שגם לבית כנסת הותר להשתמש בו].
בשו"ת בנין ציון אטלינגר (או"ח סי' סג) כתב שנדון זה הוא מחלוקת, וסיים למעשה: "לכתחילה ודאי יש להחמיר, אבל לעת הצורך כדאי הרא"מ לסמוך עליו בנדון זה שלא נבנה הבית לכתחלה להיות בית עבודה זרה רק להיות בית דירה ולא נקרא שם עע"ז עליו, יש לומר דגם להתוספות לא נקרא מאוס".
המשנה ברורה (סי' קנד ס"ק מה) הביא את דברי הרא"ם והאליה רבה, וסיים "וכמדומה שהעולם נוהגין להקל", כלומר שעושים בית כנסת קבוע ממקום שעבדו בו עבודה זרה [ובביאור הלכה (ד"ה נרות) העלה שאפשר להקל רק כשלא היו פסלים ממש במבנה].
האגרות משה (שו"ת חאו"ח סי' מט) נשאל בעניין דומה, וכתב, "דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחילה ואם כן אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לבית הכנסת נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחילה אחר כך, אבל על כל פנים מפי לא תצא היתר לזה".
וראה מה שפסק אדה"ז בהלכות לולב (או"ח סי' תרמט סי"ב) אודות שימוש לצורך ד' מינים בעץ שאחר הנטיעה עבדו אותו ממש כעבודה זרה: "בעניין שהוא מותר בהנאה להדיוט אפילו בלא ביטול, שהמחובר אינו נאסר, אף על פי כן הוא מאוס לגבוה כיון שנקרא עליו שם עבודה זרה, אבל בדיעבד שכבר נטל ארבעה מינים של אשרה זו לשם מצוה יצא ידי חובתו". כלומר, גם עץ שעבדו אותו ממש עבודה זרה ורצה להשתמש בו לארבעת המינים, בדיעבד יצא ידי חובה. ואפשר שבנדון דידן שלא עבדו הבית עצמו רק ששימש לצורך עבודה זרה הדין קל יותר.
בהמשך דבריו הנ"ל מחדש האגרות משה שבאופן שהמבנה עבר שיפוץ משמעותי זהו סיבה להקל יותר, וזה לשונו: "אבל בעובדה זו שכבר נחרב, ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצרכין תיקון הרבה, ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר". כלומר, כאשר צורת הבנין תעבור שינוי משמעותי, בבחינת פנים חדשות באו לכאן, זוהי סיבה להתיר [ואפשר שכך עשו במבנה של ישיבת תומכי תמימים במוריסטאון ששימש בעבר כמנזר, ובוודאי נקנה בהסכמת וברכת הרבי].
וראה גם שו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' לו) שהשתמש בסברא דשיפוץ הבנין כצד היתר, לגבי בנין ששימש את עובדי עבודה זרה (בלא פסלים), וכתב בתוך דבריו: "היות דלפי העדות לא היה מעולם בית תפלתם עם עבודה זרה, וכפי העדות רק בית ועד שלהם, וכנראה צורת הבית מעיד על זה דלא נבנה לטומאתם, בכזה הכל מודים דאין חשש גם לעשות בית הכנסת קבוע, ובפרט אם יעשו גם קצת שינויים בפנים".
מכל הנ"ל עולה כי לדעת הרא"ם אין כל איסור להשתמש בבית שעבדו בו עבודה זרה בקביעות לצורך בית כנסת קבוע. אולם האליה רבה הבין כי לדעת הרא"ם דבר זה אסור, והובאו דבריו בפרי מגדים, וכך פסק המהרי"ם שיק. האחרונים תמהו על דברי האליה רבה והיו שפסקו כפשט דברי הרא"ם. האגרות משה חידש ששיפוץ משמעותי בכל המבנה באופן שיוגדר כ"פנים חדשות באו לכאן" יש מקום להתיר.
*
ד. מנהג אבותיהם בידיהם
בגמרא חולין (יג, ב) איתא: "נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן". ובשלחן ערוך (יו"ד סי' קכג ס"א) נפסק שבזמן הזה שלא שכיח שהנכרים מנסכים יין לעבודה זרה אין מגע הנכרי אוסר, וב"ח (שם) כתב שאף שבפועל הנכרים מנסכים, הנה "כיון שקיימא לן דגויים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה נינהו אלא מנהג אבותיהם בידיהם, אם כן מה שמנסכין יין לעבודה זרה אין קרוי ניסוך כלל, כיון דקרינן בהוא שאינן יודעין בטיב עבודה זרה ומשמשיה". וכך הוא גם בהלכות עבודת אלילים (סי' קמח סי"ב) "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים".
*
ו. כשיש כמה ספקות
בנוגע לספק ספיקא בדבר שיש עליו חזקת איסור כתב הש"ך (כללי דיני ספק ספיקא בקצרה, סעיף כח): "היו כאן שלשה ספיקות מותר, שאף אם העמידנו על חזקת איסור יש כאן ספק ספיקא, לא יהא זה חמור מודאי איסור שאין לך חזקת איסור גדול מזה ומותר בספק ספיקא". כלומר, כשיש ג' ספקות, גם דבר שיש לו חזקת איסור – מותר.
לעומתו הט"ז (יו"ד סי' קי סוס"ק טו) חולק וכותב: "העולה מדברינו להלכה, דאפילו דבכל איסור ודאי מהני ספק ספיקא להתיר אם אינו סותר את החזקה עצמה כו' האשה שהיא בחזקת אשת איש ונולדו אח"כ ספיקות במיתת הבעל או בגירושיה אפילו הוה כמה ספק ספיקות לא יועילו כיון שאתה בא להוציאה מכלל אשת איש שהיתה תחילה ואתה בא לסותרה ממש". מדבריו עולה שגם כשיש ג' ספיקות או יותר ("כמה ספק ספיקות") אין זה מועיל לסתור את חזקת האיסור עצמה, ורק כאשר הספיקות אינם באים לסתור את חזקת האיסור עצמה אלא להתיר מכוח צדדים אחרים הדבר מועיל.
אדמו"ר הזקן בהלכות בדיקת חמץ (קונטרס אחרון לסימן תלג ס"ק יד) נוטה אחרי שיטת הש"ך הנ"ל להקל בספק ספיקא גם במקום חזקת איסור, וזה לשונו: "היינו שנשתמש חמץ ודאי בחורין תוך ל' יום, דליכא אלא חד ספיקא לאפוקי מידי חזקת חמץ בגל זה כו', ואינו מוציא מידי ודאי כו', אבל אם נשתמש קודם ל' יום, דיש ב' ספיקות כמ"ש לעיל, והן מוציאים מידי ודאי לדעת רמ"א בי"ד סימן ק"י כו', אבל להאחרונים החולקים על רמ"א ביו"ד שם, אפשר דאין להקל אלא א"כ יש להסתפק שמא יש עליו ג' טפחים, דאז יש ג' ספיקות והן מוציאים מידי ודאי להש"ך שם. ואף שיש חולקין עליו כו', מ"מ כיון שהרמב"ם וראב"ד ושאר גדולי הראשונים סוברים דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא, וגם החולקים אפשר שמודים בספק ספיקא שיש לו חזקת איסור, שהספק השני אפשר שקל יותר מן התורה מן הספק ראשון שאין לו חזקת איסור, וגם משמעות החק יעקב נראה שחולק לגמרי על העולת שבת, אף באין עליו ג' טפחים, אף שאין טעמו מספיק לזה, הילכך בהצטרפות כל אלו חלוקי הדיעות הרואה יראה בעצמו שיש להקל בנשתמש קודם ל' יום".
גם בתשובת הצמח צדק (שו"ת יו"ד סי' קכג סעיף ג) דן להתיר אישה שנפצעה בלידתה ואינה נטהרת, ובתוך דבריו כתב "היוצא זה שיש בנדון זה ג' ספיקות לקולא" ומפרטם, ועולה מדבריו שכשיש ג' ספקות [ספק ראשון במציאות, וספק שני ושלישי בדין] הרי זה סותר את חזקת הטומאה עצמה של האשה היולדת.עיי"ש. ומשמע שאף הוא נוטה לדעת הש"ך ודלא כהט"ז.
על פי זה יש ללמוד במכל שכן לנידון דידן שאין חזקת איסור שהרי מתחילה יש לנו ספק האם מה שהנכרים עושים היום נחשב כעבודה זרה, ובנוסף יש עוד כמה ספקות להתיר – א', גם את"ל שמה שעושים היום הנכרים הוא עבודה זרה מי יימר שהנכרים השתמשו במבנה זה באופן קבוע לעבודה זרה; ב, גם אם השתמשו בו לעבודה זרה באופן קבוע – פשט דברי הרא"ם להתיר להשתמש בו לביכנ"ס אפילו בקביעות; ג', גם לדעת האליה רבה שיש להחמיר, מאדה"ז משמע שאיסור זה הוא רק בלכתחילה ולא בדיעבד, וכתב האגרות משה שלאחר שהוציאו הוצאות דינו כדיעבד; ד', גם האיסור בלכתחילה שייך דווקא כשהבית והקירות שעבדו בהם עבודה זרה נותרו על כנם, אך אם ייעשה שיפוץ משמעותי בבחינת 'פנים חדשות באו לכאן' – יש מקום להתיר.
*
סיכום:
בריבוי ספיקות מקילים אפילו באיסור תורה שיש בו חזקת איסור, וכל שכן בנידון דידן שאין חזקת איסור ויש ריבוי ספיקות – יש מקום להקל.
