אתרוג ישן משנה שעברה

[1] מפשטות לשון אדה"ז (תרמ"ח ס"ב) משמע שאתרוג "שבירך עליו בשנה זו" אין אפשרות לברך עליו בשנה הבאה, כי "בוודאי ימצא יבש".

אבל ראה שער הציון (שם ס"ק ח) שהביא בשם ספר בכורי יעקב שכל זה בסתמא, אבל בתנאים סביבתיים מסויימים רואים בחוש שניתן למצוא אתרוגים שעברה עליהם שנה ולמרות זאת יש בהם לחות, ואם אכן בדקו ומצאו כך הרי הוא כשר לברכה.

וראה גם ספר היכל הוראה (ח"ג הוראה פ"ב במילי דהוראה) שדייק בלשון אדה"ז שדווקא אם "בירך עליו" בשנה שעברה אז מן הסתם על ידי משמוש הידיים ממהר להתקלקל ולהתייבש עד השנה הבאה, אבל אם לא בירך עליו, כלומר שלא משמשו בו הידיים הרבה, אין חזקה שהתייבש במשך השנה. עיי"ש.

[2] שו"ע אדה"ז סי' תרמח ס"א: "ושיעור היבשות לכשתכלה הליחה ואינו מוציא שום ליחה (כי הליחה לפרי כמו הדם לבשר החי ונאמר לא המתים יהללו כו') שכל זמן שהוא לח מוציא ליחה או מדוחק הסכין או מסחיטת הפרי אבל לאחר שיבש לא יוציא שום ליחה. אלא שהבדיקה שלו קשה לפי שאי אפשר לסוחטו או לחותכו שלא יפסל אבל אם ניקב נקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג כשר אם אינו מפולש דהיינו שאין הנקב מגיע עד חדרי הזרע שבתוך האתרוג א"כ יכול לבדקו ע"י שיעביר בו מחט עם חוט ואם יש בו ליחה יתראה בחוט רק שיזהר שלא יגיע המחט עד חדרי הזרע וגם שלא יגיע לעבר שכנגדו אפילו הוא שלא כנגד חדרי הזרע שלא יעשה נקב מפולש".