א. כתב השו"ע באבן העזר סי' קמא סמ"ד: "אם עשתה שליח קבלה, וחזרה ועשתה שליח, אפילו עשרה זה אחר זה, או שעשתה עשרה בבת אחת – כל שהגיע הגט ליד אחד מהן מגורשת (הגה: ואפילו נתן ביד אחד מהם גט פסול ולשני גט כשר, מגורשת)".
מהלכה זו למדנו יסוד, שכאשר המטרה היא אחת והיינו לקבל את הגט, לא אומרים ששליח אחד מבטל את השני, ואפילו שליח מאוחר לא מבטל את המוקדם, משום שהדעת נותנת שלא הייתה כוונתו בהוספת שליחים כדי לבטל זה את זה, אלא אדרבה, להבטיח את הגירושין כמה שיותר מהר. פסיקה זו היא על פי דעת רוב הראשונים ודלא כהרמ"ה המובא שם בטור וסובר ששליחות ראשונה מתבטלת על ידי המינוי השני.
על פי זה כן הוא גם בנדון שאלתנו, כאשר הבעל זרק לה הגט בעל כרחה אחרי שכבר הפקיד גט שליחות בבית הדין, יש להניח בפשטות שלא התכוון לבטל את גט השליחות שעשה בתחילה. וראיה לדבר, כי אילו יצוייר שלאחר כתיבת הגט השני היה נודע לו שהאשה הלכה זה עתה לבית הדין וקיבלה את גט השליחות, בוודאי שזה היה נוח לו יותר, שהרי כל מטרתו למהר את הגט, ואדרבה, עדיף לו הגט הראשון שנעשה באופן המתאים על פי הלכה לכל השיטות, מה שאין כן הגט הכפוי שעשה הוא. לכן פשיטא שהגט השני שנכתב לא ביטל את הראשון.
ב. והנה בהלכות קידושין (אבה"ע סי' לז ס"י) מצאנו גבי מי ששלח שני שליחים זה אחר זה לקדש את בתו, שיש להסתפק שמא אכן ביטל השליח השני את הראשון.
וזה לשון השו"ע: "אי שוי שליח אחרינא, ולא בטליה לשליח ראשון בפירוש, ואזל כל חד מינייהו וקידש בעיא גט מתרוויהו".
וביאר הב"ש (ס"ק יג) בטעם הדבר: "הטעם, דמספקא לן אם ביטל שליח קמא ובתרא עיקר, או לא ביטל, כמ"ש בטור בשם הרמ"ה".
ודרוש ביאור, במה שונה דין זה מהדין הנ"ל דסימן קמא סמ"ד גבי שליחות לקבלת גט שאם עשתה כמה שלוחים לא התבטלה השליחות, וא"כ גם כאן לכאורה היה צריך להיות הדין שמקודשת לזה שקידשה ראשון ע"י אחד השלוחים ואינה צריכה גט מזה שקידשה לאחר מכן ע"י השליח השני.
מיישב על כך הבית שמואל: "ואפשר התם השליחות הוא לקבל גט מבעלה בודאי לא איכפת לה מי מקבל, משום הכי אמרינן בודאי לא בטלה השליח, וכן הכי נמי אם השליחות הוא לקדש איש ידוע ג"כ לא אמרינן דבטל השליחות, אלא כאן איירי דעושה שליח לקבל לה קדושין סתם אז י"ל דביטל שליח קמא משום דהוא יודע דשליח בתרא מדקדק יותר".
גם דברי הב"ש מחזקים את הסברא האמורה לעיל, שהרי כאן מדובר על גירושין מסוימים מאיש מסוים, ובכהאי גוונא אין סברא שהגט השני מעולה מהראשון, ואדרבה, בנדון דידן הרי דווקא הראשון שנעשה בבית דין מדוקדק יותר, לכן בוודאי מסתבר שהבעל לא ביטלו מחמת הגט השני שכתב.
ג. אמנם יש לדון בכל זה – דכל הדוגמאות הנ"ל מדברות במי שעשה שליח, שבכהאי גוונא הדעת נותנת שלא ביטל השני את הראשון כאשר למשלח יש אינטרס ששניהם יישארו שלוחיו.
אולם, בגוונא שהוא הולך ונותן בעצמו את הגט השני, לכאורה יש צד לומר שזה עדיף ליה מהגט הראשון שמסר בשליחות לבית דין.
כעין זה מצאנו באבן העזר סי' קמג ס"י גבי מי שעושה תנאי לנתינת הגט, ואחר כך עשה תנאי נוסף, דפעמים כל אחד מהתנאים מועיל, ופעמים התנאי השני מבטל את הראשון. וכתב שם הרמ"א בשם הר"ן דכל זה "דוקא כשלא מסר לה הגט לא בתנאי ראשון ולא בתנאי שני, אלא לאחר שני התנאים מסר לה הגט בפני עדים הראשונים והאחרונים, אבל מסר לה הגט בשעת תנאי הראשון או השני אותו התנאי דוקא".
כלומר התנאי שנאמר בעת מסירת הגט נחשב לעיקרי ומבטל את התנאי האחר שנאמר קודם לכן.
ושמא נאמר על דרך זה גם כאן, שכאשר הבעל בעצמו נותן את הגט השני לאשה, נחשב זה בעיניו לנתינה העיקרית וכוונתו לבטל את הגט הראשון שהופקד בבית הדין, דלא יתכן שיעמוד גט שליחות מול גט שהבעל נתן בעצמו לאשה.
אך יש לדחות, כי הנתינה השניה היתה ללא עדי מסירה, ונחלקו הפוסקים אם גט בעדי חתימה בלבד כשר אף בדיעבד, כמבואר באבן העזר סי' קלג ס"א, נמצא שהגט השני רק ספק כשר, על כן יש להניח שכוונת הבעל בנתינה זו היתה רק לזרז אותה לקבל את הגט הראשון, דאחר שתראה שסירובה להופיע בבית הדין לא הועיל שהרי לבעל יש על מי לסמוך לראות עצמו כגרוש ולהתחתן עם אחרת מכוח הגט השני (דאף שניתן לה בעל כרחה, הרי בדיעבד לכולי עלמא מהני ומגורשת כמבואר באה"ע סי' קיט ס"ו), תסכים כבר להגיע לבית הדין ולקבל הגט הראשון שכשר להדיא.
ולא דמי לנידון שני התנאים דסימן קמ"ג, ששם כיון שבעת הנתינה כדין הזכיר רק אחד התנאים מסתבר שרצה רק בתנאי זה ועל כן התנאי האחר בטל.
ד. בשו"ת רבינו הצמח צדק (אבן העזר סי' קסד) נשאל אודות גט שציווה הבעל לכתוב ולתת בעיר אחת, ואחר כך כשהלך לעיר אחרת שלחה האשה לשם שליח, ושם גם כן ציווה הבעל לכתוב, ושני הגיטין לפנינו, והבעל אינו לפנינו לכתוב גט חדש, ונשאל הצ"צ האם תתגרש על ידי שני הגיטין, וזה לשונו: "והשאלה היא, אי אמרינן שנתבטל מינוי שליחות הגט הא' ע"י שכתב וחתם הגט הב' או לא נתבטל", ונו"נ שם מאות ו', ולאחר שדן גם במקורות הנ"ל הסיק: "בנידון דידן קיי"ל דלא הוי ביטול מכמה טעמים כו', דאפילו גילוי דעתא שרוצה לבטלו לא מהני כל זמן שאינו מבטל בפירוש כו', בנדו"ד שמעשה השני כו' אינו לסתור מעשה הא' שהרי שניהם הוא כוונת דבר אחד י"ל דלכו"ע לא חשיב ביטול".
ואע"פ שבנידון שם לא מסר הגט השני בעצמו אלא מינה שליחות, ואילו בנדון דידן נתן הגט השני בעצמו, מ"מ גם כאן רגלים לדבר שלא ביטל הראשון, אלא שזה היה כל התכנון שלו מעיקרא וכמו שנתבאר לעיל שלא התכוון לבטל הראשון על ידי גט הפחות ממנו, רק עשה כן בערמה כדי לזרז האישה, ולכן נראה ברור שהיא מגורשת להדיא על ידי גט השליחות הראשון, כיון שמעולם לא ביטלו.
ובפרט שכעת כבר נישאה לאחר, שאין מקום להוציא לעז על הגט שליחות הראשון. הס מלהזכיר.
ה. וראה גם שו"ת בגדי ישע (לרב שמואל בן יוסף מביאלסטוק סי' כו) שדן במי שציוה במקום אחר לכתוב גט ולשלוח לאשתו, ופסק שלא ביטל השני את הראשון, "דדוקא אם ביטל בפירוש כו' אבל אם לא ביטל בפירוש בפיו ולא בכתב, אלא שגילה דעתו שרוצה לבטל הגט, לא מהני גילוי דעת כלל שרוצה לבטלו, אלא לאהדורי בתר גירושין אתא וכל הקודם קודם".
גם בנדון דידן כן הוא, שלא עשה הבעל מה שעשה כי רצה לבטל את הגט הקודם אלא חיפש דרך מוצא לזרז הגירושין, וזה פשוט.
ו. גם בספר עצי בשמים (סנדרוביץ סי' סד) מובאת תשובת הרב יצחק אייזיק ליעבעס אודות מי שעשה גט שליחות, ואחר כך סידר גט אצל הקונסרבטיביים, ודנו האם הליכתו אליהם נחשבת כביטול הגט הקודם, וכתב שם באות ו: "בנדון שאלתו שהבעל לא אמר כלום נגד הגט והשליח, רק מה שהלך לרבאי קונסרבטיבי לעשות גט אחר, ולא אמר מפיו כלום נגד הגט והשליח לשון ביטל, ואפילו גילה דעתו שהוא רוצה לבטל הגט, כיון שאיפסקא בגמרא כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא כמבואר בגמ' בדף לד ובש"ע סי' קמא ס"ב דאפילו אמר השליח להבעל לא נתתי עדיין הגט להאשה, ואמר הבעל הטוב והמטיב, מכל מקום אין הגט בטל, אע"פ שהוא נותן הודאה לה' על שלא נתן הגט ונראה שדעתו שלא לגרשה, מכל מקום יכול השליח למסור הגט להאשה, דגילוי דעתא לאו כלום הוא כו', וגם לבטל הגט ושליחות צריכים לדעת לשון הביטול איך שיאמר שצריך לשון להבא כו', וקשה מאוד לפסול גט ע"י חשש ביטול, ובפרט בנ"ד שלא שמענו שום דיבור מהבעל, ולכן נראה לפיע"ד שצריכים תיכף ומיד לסדר מסירת הגט מיד השליח להאשה, ויכולה להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין".
והוא ממש כעין הנדון דשאלתנו. [ועיי"ש עוד בסי' סג שציין לספר מאיר עיני חכמים על סדר הגט להגר"י ולהנדלר (עמ' רב) שהביא מכמה פוסקים בנידונם כעין זה דלא נחשב לביטול הגט, וציין לתשובת בר ליואי (אה"ע סי' מה) ולתשובת חידושי אנשי שם (סי' קעו). ואין הספר מאיר עיני חכמים הנ"ל תחת ידי ואף לא באוצר החכמה].
ז. ועיינתי בשו"ת בר ליואי הנ"ל, שם נשאל אודות גט שנכתב בתחילה, ומחמת סיבה סידר מסדר הגט גט שני, ונפסל השני, ולא היה פנאי לכתוב שלישי, האם אפשר להשתמש בראשון – וכתב בסוף תשובתו: "וכן משמע שם מדברי הש"ס מכל הני דברים שמביא שם הש"ס דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא, אף היכא דמוכח שאינו חפץ עוד לגרשה כו' עד שיבטלנו בפירוש בפני עידי הגט, ובענין אחר לא נתבטל".
ועל אחת כמה וכמה בנדון דידן שלא נראה הגיוני כלל שיבטל את גט השליחות המהודר שעשה, בשביל גט שעשה בכפיה ובלא עדי מסירה שאינו מועיל לכל הדעות.
ח. מסקנא דמילתא, נראה לענ"ד דבנדון דידן אין כל חשש במה שנתגרשה בגט השליחות הראשון, דמעולם לא נתבטל. וא"צ לברר כיום אצל הבעל מה הייתה כוונתו בנתינת הגט הכפוי. דכל שלא גילה דעתו בפירוש אין לחוש לזה. ובאמת שגם בלאה"כ לא יהיה נאמן כעת לאוסרה על בעלה לאחר שנישאת [כעין הנאמר באבהע"ז קלב,ב. קנא,א].
