הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
אישה נשואה שלא זכתה לילדים, והתברר ע"י בדיקות שבעלה הוא זה שאינו יכול להזריע באופן טבעי, אבל ע"י טיפוליI.V.F וכיוצ"ב אולי תוכל להרות ממנו, האם במצב כזה מותר לאישה לדרוש מבעלה גט בכדי לנסות להתחתן עם גבר שמסוגל להוליד כדרך כל הארץ?
על פי הלכה, כאשר מוכח שבעיית הפוריות נמצאת בבעל, יכולה האישה לדרוש ממנו גט (אפילו לא עברו עשר שנים מנישואיהם)[1].
במקרה שהרופאים טוענים שעל ידי טיפולי פוריות שונים יכול הבעל להוליד, בעבר היה מקובל בבתי הדין לפסוק שאם טיפולים אלו כרוכים בטירחה וצער לאישה, עדיין יכולה לדרוש גט[2]. עם זאת, היו רבנים שהסתפקו האם במצב כזה יכולה האישה לדרוש גט, מאחר וסוף סוף קיימת אפשרות מעשית שתוליד ממנו[3].
אמנם נכון להיום שאחוזי ההצלחה של טיפולי הפוריות גבוהים מאוד, ובהרבה מהם הסיכון אינו עולה על שאר מצבי סיכון הנפוצים בהריונות טבעיים, נראה להציע לשני בני הזוג להירתם לנסיונות אלו ולא להיזקק לגירושין חס ושלום[4]. וה' יתברך יעזרם.
[1] ראה שו"ע אה"ע סי' קנד ס"ו: "ובכל גוונא אם ידוע שהוא עקר והיא באה מחמת טענה יוציא מיד". וראה ביאור הגר"א שם ס"ק לג: "בידוע שהוא עקור א"צ לשהה עשר שנים וז"ש כאן מיד", והוסיף וכתב שאף שהרא"ש סובר שגם בכהאי גוונא צריך להמתין עשר שנים – "מכל מקום דברי התוספת וטוש"ע עיקר". וראה גם ערוך השולחן שם סנ"ז.
[2] פסקי דין רבניים חי"ג עמ' 355 (הדיינים: ח. ג. צימבליסט – אב"ד, ע. אזולאי, ב. לוי): "בנידוננו שגם הסיכויים המעטים שיש לו אינם אלא ע"י מבחנה, הרי תוכל האשה לטעון ולומר אין רצוני ללדת ע"י מבחנה, אלא רצוני להיכנס להריון פשוט כדרך כל הארץ".
אסיא סז-סח עמ' 20 (הרב שלמה דייכובסקי): "הנוהג ההלכתי הוא, שכל דבר החורג ממערכת היחסים הרגילה בין בעל לאשה, והמחייב פעולה שלא כדרך הטבע, אין לחייב בכך את הצד השני, ועל כן יש בזה עילה לגט. הפריה חוץ גופית, מחייבת נטילת זרע מן הבעל ונטילת ביצית מן האשה, והפרייתם במעבדה. האשה אינה מחוייבת לעבור פעולה כירורגית לשם נטילת ביצית".
שורת הדין ח"ה עמ' רכט: "יש לחייב את הבעל במתן גט פיטורין לאשתו ומאחר והיא טוענת 'בעינא חוטרא', הן משום שהבעל הוא בגדר 'ידוע שהוא עקר' והאשה אינה חייבת להמתין שמא ירפא, והן משום שהיא אינה חייבת לסבול את היסורים הכרוכים בהפריית מבחנה, והיא יכולה וזכאית לטעון שהיא רוצה להרות רק בדרך הטבע, ובמיוחד שיש רבים האוסרים זאת".
[3] שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' קכד: "יש לדון איך הוא הדין כשהאשה תובעת מבעלה לעשות כן משום חוטרא לידה והוא אינו רוצה כו'. לא ברור הדבר אם אפשר להכריח על כך, והדבר צריך תלמוד".
קובץ זכור לאברהם תשס"ה עמ' רמ (הרב אליהו בקשי דורון): "במקרה שהבדיקות קובעות שהבעל עקר, אולם ע"י טיפולים יכול הוא להתרפות, האם זכותה של האשה לתבוע גירושין על אתר כיון שודאי עקר הוא, או שצריכה להמתין ולאפשר לו להרפא ע"י הטיפולים כו', כשהאיש עקר והאשה יש לה עילה לגירושין רק בכדי שיהא לה חוטרא לידה, סביר שכל עוד יש סיכוי שיהא לה חוטרא לידה אינה יכולה לתבוע גירושין, ואפשר שאין לחלק, ויש לדון בדבר, וצ"ע".
[4] אסיא עה-עו עמ' 121 (הרב שלמה דייכובסקי): "האם לאור ההתפתחות הרבה בנושא הפריה חוץ-גופית ניתן להמנע מחיוב גירושין כאשר ניתן לפתור את בעית חוסר הפוריות של אחד מבני הזוג בדרך זו, והאם ניתן לחייב את בן הזוג האחר לשתף פעולה לצורך כך? . . המדיניות של בתי הדין הרבניים בנושא זה היתה שלא לחייב את הצדדים בכל עשיה לא טבעית, וכל שמתגלה צורך לפעולות לא טבעיות אין לחייבם לכך וממילא אפשר לחייב בגירושין. מדיניות זו לא נראית לי כיום. גם הריון סדיר כרוך בדרך כלל בבדיקות רפואיות רבות: בדיקות דם, אולטרה סאונד ועוד. לעיתים, יש צורך בשמירת הריון, בתפירת צואר הרחם וכדומה. האם ניתן להעלות על הדעת סירוב של האשה לביצוע הבדיקות הללו, ולא לראות בזה הפרת ההתחייבויות של חיי הנישואין? . . הריון ע"י הפרייה חוץ-גופית, נחשב כיום יותר ויותר לדרך טבעית להולדת ילדים, כאשר מתגלה קושי בדרך הרגילה. למה לראות בדרך זו חריג נדיר, ולהמנע מחיוב בן הזוג או בת הזוג, לשתף פעולה? כולנו יודעים שבני זוג סבירים יעשו הכל בכדי לזכות פרי בטן. יוציאו הוצאות מרובות, וירחיקו נדוד לרופאים הטובים שבידם להושיע. בהפריה חוץ-גופית רגילה, מידת המאמץ הנדרשת מן הצדדים, אינה עולה על מה שבני זוג סבירים עושים לזכות בילדים, ולמה לא נחייבם בכך. על כן, אני נוטה להגיע למסקנה שכיום יש מקום לחיוב בן הזוג הסרבן, לפעול בדרך זו, במידה ומדובר בהפריה שאינה חורגת מן המקובל".
