תמיכה מהקרן לידידות

צדקה מגויים – שני איסורים

בשולחן ערוך[1] נפסק ש"אסור לישראל ליטול צדקה מן הגויים בפרהסיא". טעם האיסור הוא כי יש בכך "משום חילול ה'" בעיני הגויים[2], שיאמרו "כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם"[3].

בסעיף הבא כותב השולחן ערוך עוד[4]: "מלך או שר גוי ששלח ממון לישראל לצדקה כו' נוטלין ממנו וינתן לעניי גוים בסתר כדי שלא ישמע המלך". מדברי השולחן ערוך כאן משמע שאסור לישראל ליהנות מצדקה זו אפילו בצנעה ולא רק בפרהסיא[5]. בטעם הדבר כתבו הפוסקים[6], כי כאן מדובר בנכרי הנותן בכוונה "דוקא לעניי ישראל", ומכיון שבאופן זה יש לנכרי "זכות גדול" בכך, המקבל ממנו גורם "להאריך הגלות" ועובר על הפסוק[7] "ביבוש קצירה תשברנה" שעליו דרשו חז"ל[8] "כשיכלה לחלוחית זכות של עובדי כוכבים אז ישברו".

בנידון דידן, מן המפורסמות הוא שרוב ככל כספי 'הקרן לידידות' מגיעים ממיליוני גויים נוצרים אוונגליסטים. אותם נוצרים מאמינים שתרומתם ליהודי ארץ ישראל מסייעת להתגלותו של 'אותו האיש' בארץ ישראל ואז כולם יקבלוהו עליהם למשיח (עפ"ל). אמונה זו נחשבת מניע מרכזי לתרומותיהם ליהודים (יש לזכור שעיקרון יסודי בדת הנצרות הוא 'מיסיון' שפירושו – מצות הפצת הנצרות מתוך מטרה לנצר את האנושות כולה)[9]. בנוסף, את סיועם הכלכלי ליהודי ארץ ישראל הם מפרסמים בריש גלי בדרכים שונות ובכך מראים שעם ישראל זקוק להם.

בענין חילול ה' שיש בנטילת תרומות מהקרן הנ"ל, יש להוסיף ולציין את הידוע ומפורסם, שנשיא 'הקרן לידידות' ומייסדה שהינו יהודי חבוש כיפה, נוהג להטיף לנוצרים ולעודדם לתרום לקרן זו באמצעות שכנוע שזוהי הדרך הטובה ביותר לפרסם את 'הבשורה הנוצרית' ליהודים[10]. כל בר דעת מבין ש'עידוד' שכזה מעצים את חילול ה' שיש בבקשת ובקבלת תרומות אלו.

על פי זה מובן שאסור למוסדות וכן ליחידים לקבל תמיכה מהקרן הנ"ל, מב' הטעמים האמורים – א. משום חילול ה'; ב. משום הוספת זכויות לגויים והארכת הגלות חס ושלום.

כן פסקו לאיסור: הרב יוסף שלום אלישיב[11]; בד"ץ העדה החרדית ירושלים[12]; הרב נסים קרליץ[13]; הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו[14]; הרב דב ליאור[15]; בית דין רבני חב"ד[16].

סברות להיתר ודחייתם

(א) בשו"ת זרע אמת[17] כתב שענין "חילול ה'" בקבלת צדקה מגויים קיים דוקא כאשר הישראל מעצמו פונה אליהם ומבקש צדקה – "דמבזי נפשיה לילך בין הגוים שפלים ונבזים לפשוט ידו ליטול כאחד הריקים", אבל כאשר "המלך מעצמו נותן סך מה מאוצרו להקל העול מעל האסורים דרך כלל, דאין בזה ביזיון אם יטלו גם היהודים האסירים חלקם, דהדבר פשוט דאין בזה שום חילול ה'".

בנידון דידן לא ניתן להשתמש בהיתר זה, כי כאמור לעיל, הגויים תומכי קרן זו מייעדים את תרומותיהם במפורש עבור יהודים ולא "דרך כלל" (לגויים ו"גם" ליהודים). כמו כן, המוסדות או היחידים המעוניינים לקבל מכספי הקרן צריכים להגיש בקשה להנהלת הקרן שאינה אלא שלוחתם ובאת-כוחם של הגויים התורמים (ולכן העובדה שמנהלי הקרן עצמם יהודים אינה סיבה להיתר וכדלהלן). יתירה מזו, נשיא הקרן עצמו, טורח להטיף לגויים ולהתחנף אליהם בפומבי כדי שיתנו את תרומתם. נמצא שיש כאן פשיטת יד מובהקת מצד היהודים אל הגויים. ומאחר והדבר נעשה בפרהסיא ממש, שהרי מיליוני הגויים התורמים עצמם מודעים לכך שיהודים פונים אל הקרן ומבקשים את תמיכתה, ובנוסף הגויים התורמים עצמם מפרסמים זאת בכל העולם כולו, יש כאן חילול ה' ממש.

(ב) יש שכתבו שאיסור קבלת צדקה מן הגויים משום "ביבוש קצירה" נאמר דוקא ב"מלך" או "שר" התורם, ולא בתרומות של סתם גויים[18].

אבל מדברי הט"ז מוכח שלא כדבריהם. כי מצאנו בפוסקים[19] שהתקשו בדברי השולחן ערוך הנ"ל, שמצד אחד כתב "אסור לישראל ליטול צדקה מן הגויים בפרהסיא", משמע שבצנעה מותר כי אז אין חילול ה', ומצד שני כתב ש"מלך או שר גוי ששלח ממון לישראל לצדקה כו' נוטלין ממנו וינתן לעניי גוים", ונתבאר שזה משום "ביבוש קצירה" למנוע את הארכת הגלות, מטעם זה משמע שאסור ליהודים להשתמש בצדקה זו גם בצנעה. ותירץ על כך הט"ז[20]: "שאין שייך ביבוש קצירה אלא כשהעובד כוכבים מכוין דוקא לעניי ישראל ובזה מייקר שם ישראל בזה יש זכות גדול כו', משא"כ ברישא שהעובד כוכבים אין כוונתו דוקא על ישראל אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה משום ביבוש קצירה".

מבואר מדברי הט"ז שהכל תלוי בכוונת התורם, וכל שכוונתו לתרום דוקא לישראל, גם אם הוא נכרי יחיד ולא "מלך" או "שר", יש בכך משום "ביבוש קצירה" ולכן הדבר אסור גם בצנעה.

וכאמור לעיל, בנידון דידן אין ספק שכוונת התורמים היא דווקא לישראל, ועל כן קיים כאן האיסור של "ביבוש קצירה".

(ג) יש שכתבו[21] שהאיסור ד"ביבוש קצירה" קיים דוקא כשהתורמים הם גויים עובדי עבודה זרה או רשעים, אבל גויים שהם "מלכי חסד ורודפי צדק ואינן בכלל עובדי עבודה זרה" אין בהם איסור זה. והוסיפו וכתבו שבזמננו גם הנוצרים אינם בכלל עובדי עבודה זרה, וכמו שכתב הרמ"א באו"ח סי' קנו שבזמננו אין איסור לעשות שותפות עם גוי מחשש "שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך", וזאת "משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים ואע"ג דמזכירין העבודה זרה מכל מקום כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר" והרי "אינם מוזהרין על השתוף".

אבל יש להעיר על דבריהם, דכבר כתב בשו"ת חתם סופר[22] שגם לדעות שהנוצרים בזמננו "לאו עובדי עבודה זרה נינהו", זהו רק "לענין אזיל ומודה וכן לענין סתם יינם דלא אדיקי בזה"ז כולי האי", "אבל פשיטא דעבודתו ע"ז גמורה היא". כלומר, בזמננו כשנוצרי נשבע בשם אליליו כוונתו לשיתוף שאינו אסור עליו, אבל בשעה שהנוצרי משתחווה לצלב או מנשקו בכנסייה ודאי נחשב לעובד עבודה זרה. וכך נוקט הרבי בפשטות בכמה מקומות[23] שגם בזמננו נחשבת הנצרות עבודה זרה ממש.

ועוד והוא עיקר, הנוסח המופיע בדפוסי השולחן ערוך הנפוצים שאסור ליטול צדקה "מן העובדי כוכבים" – הוא שינוי שנעשה מאימת הצנזור, אבל בדפוס הראשון של השולחן ערוך הנוסח הוא "אסור לישראל ליטול צדקה מן הגוים". הרי שלפי פשט סתימות לשון השולחן ערוך איסור זה אינו תלוי בעבודה זרה אלא עצם נטילת הצדקה מן הגויים אסורה מחמת חילול ה' ומחמת הארכת הגלות כנ"ל. וכך כתב גם רש"י בסנהדרין[24] שהנוטלים צדקה "מן הנכרים" מחללים את שם ה'. משמע מלשונו "נכרים" סתם אף אם אינם עובדי עבודה זרה. וידועים דברי הבית מאיר[25] ש"טוב ללמוד מסתימתן של ראשונים יותר מפירושן של האחרונים".

(ד) יש מי שכתב מסברא[26] "דביחיד שייך רק טעמא דביזוי ולא טעמא דביבוש קצירה, וברבים שייך רק טעמא דביבוש קצירה ולא טעמא דביזוי". לדבריו בנידון דידן, אם נטילת הצדקה היא על ידי "רבים" לא קיים חילול ה', ואם היא על ידי "יחיד" לא קיים הטעם דביבוש קצירה.

אך כאמור לעיל, מדברי הט"ז הנ"ל מוכח שלא כדבריו, שהרי כתב שהטעם שבסעיף הראשון הנ"ל התיר השו"ע ליטול צדקה מן הגויים שלא "בפרהסיא" ולא חשש לאיסור "ביבוש קצירה" הוא משום ששם מדובר בגוי ש"אין כוונתו דוקא על ישראל", ולא כתב משום ששם מדובר בישראל יחיד, נמצא שאדרבה מדברי הט"ז עולה שכל שכוונתו "דוקא על ישראל" קיים הטעם ד"ביבוש קצירה" גם בישראל יחיד.

וגם הסברא השניה שכתב שביזוי וחילול ה' שייך דוקא בישראל יחיד ולא ברבים, אינה מוכרחת כלל, ואדרבה לפי הביאור שהבאנו לעיל מהפוסקים בטעם דחילול ה' – שהגויים יאמרו "כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם" – מסתבר שכאשר "רבים" נוטלים החילול ה' גדול יותר.

(ה) יש שכתבו[27] שהטעם ד"ביבוש קצירה" אינו קיים ב'הקרן לידידות' משום שהנוצרים האוונגליסטים אינם מייעדים כסף זה ליהודים דוקא.

אבל כפי שנתבאר לעיל, המציאות היא הפוכה ובאמת תרומותיהם מיועדות במפורש ובמיוחד עבור יהודים.

זאת ועוד, הט"ז[28] כתב שגם אם "מפרנסין גם כן עניי עובדי כוכבים עם ישראל", אם "העיקר בשביל עניי ישראל בזה הקפידו משום ביבוש קצירה". לפי זה, גם אילו היתה מטרת התורמים גם עבור גויים, מאחר ועיקר מטרתם עבור יהודים, יש בכך משום "ביבוש קצירה".

(ו) יש שטוענים שכיון שנשיא 'הקרן לידידות' הינו יהודי, נמצא שאין העניים מקבלים צדקה ישירות מן הגויים אלא באמצעות יהודים ולכן הדבר מותר.

אך כאמור, בנטילת צדקה מן הגויים קיימים שני איסורים – חילול ה', ו"ביבוש קצירה" דהיינו הארכת הגלות ע"י הוספת זכויות לגויים. והנה, לענין איסור "ביבוש קצירה" מצאנו בפוסקים[29] שאם הנתינה מהגוי ליהודי תהיה על ידי 'ממוצע מפסיק', כגון שהגוי יתן את התרומה ליהודי עשיר "לשם מתנה" והעשיר יתננה לעני, או שהגוי יפקיר את תרומתו והעני יטלנה מן ההפקר, בזה נפסקה התרומה מן הגוי ואינה מתייחסת אליו; אבל אם הממוצע המעביר את הכסף מהגוי לעני היהודי אינו אלא "שלוחו" של הגוי או "גבאי שלו", הרי זה כאילו העני קיבל מהגוי עצמו. בנידון דידן, מסתבר ש'הקרן לידידות' מוגדרת "גבאי" ו"שליח" של הנוצרים לחלק את כספם ליהודים, ואינה בבחינת 'ממוצע מפסיק', ולכן קיים עדיין טעם האיסור ד"ביבוש קצירה".

אבל גם בלאו הכי, לענין "חילול ה'" בודאי לא מועיל ה'ממוצע' היהודי של 'הקרן לידידות', כיון שכאמור כבר מפורסם בכל העולם שמטרת קרן זו היא לאפשר לגויים לתרום ליהודים, ואם כן עיקר הטעם דחילול ה' – שהגויים יאמרו "כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם" – עדיין קיים.

סברת יש ברירה לענין ביבוש קצירה ולענין חילול ה'

על פי פרסומי 'הקרן לידידות', אמנם רוב ככל התרומות מתקבלות מנוצרים אוונגליסטים, אך יש מעט שבמעט תרומות המתקבלות גם מיהודים. באם הדברים אכן נכונים, יש מקום לומר שמשום כך לא קיים טעם האיסור משום "ביבוש קצירה"[30]. וזאת על פי הכלל ההלכתי שבאיסורים דרבנן "יש ברירה"[31], כלומר איסור דרבנן המעורב בהיתר ולא ניתן לזהותו, ניתן לסמוך על כך שמה שנוטל מהתערובת הוא מהאחוזים המותרים. בנידון דידן, מדברי השולחן ערוך משמע שאיסור נטילת צדקה מגויים הוא איסור דרבנן[32]. לפי זה, הנוטל כסף מ'הקרן לידידות' יכול לסמוך על כך שכסף זה מקורו בתרומות של יהודים[33].

אבל עדיין אין בכך להתיר את האיסור לגמרי, כי סברת "יש ברירה" אינה מועילה לענין הנימוק הראשון הנ"ל של "חילול ה'". שהרי איסור זה עיקרו ענין ה"פרהסיא", כלומר הפרסום המביש שיהודים נוטלים צדקה מגויים, ולענין זה – סברת "יש ברירה" לא מעלה ארוכה כלל, כי גם אם תאמר שהכסף שנוטלים היהודים מקורו בתרומות של יהודים, מכל מקום בכל העולם כולו מפורסם שכספי קרן זו מקורם בנוצרים התומכים ביהודים וזוהי כל מטרת הקרן, והם אף מתפארים בזה ומפרסמים זאת, נמצא שמכל מקום יש כאן חילול ה' שהרי כל הרואים חושבים שמקבלים מנוצרים.

נטילה מקופה המקבלת מהקרן לידידות

למרות כל האמור, מסתבר שמותר לנזקקים לקבל 'סלי מזון' או 'תלושי קנייה' מ'מפעל רווחה' וכיוצ"ב המקבל תרומות גם מיהודים וגם מ'הקרן לידידות', כי אף שמנהלי אותו 'מפעל רווחה' עוברים על חילול ה' בבקשם תמיכה מקרן זו (כי כאמור הדבר נעשה בפרסום לעיני כל העמים), הנזקקים אינם מוסיפים בחילול ה' זה בקבלת התמיכה. וגם לענין "ביבוש קצירה" אין לנזקקים לחשוש, כי בנוסף לסברת "יש ברירה" שהתרומות שמקבל 'מפעל הרווחה' הוא מהתורמים היהודים של 'הקרן לידידות', הרי 'מפעל הרווחה' עצמו מקבל תרומות גם מיהודים, והנזקקים יכולים לסמוך שהתמיכה שהם מקבלים אין מקורה בכספים שהתקבלו מ'הקרן לידידות' אלא מיהודים אחרים[34].

מקורות והערות:

[1] יו"ד סי' רנד ס"א.

[2] ט"ז וש"ך שם ס"ק א.

[3] לבוש שם ס"א.

[4] שם ס"ב.

[5] ערוך השולחן שם ס"א.

[6] ט"ז שם ס"ק ב.

[7] ישעיהו כז, יא.

[8] בבא בתרא י, ב ובפרש"י שם.

[9] ראה ספר בית הכנסת כהלכה עמ' רמז. והדברים ידועים ומפורסמים, גם באתרי אינטרנט שונים.

[10] להלן ציטוטים מדבריו – (1) "זה בדיוק מה שאני הפכתי להיות, יהודי למען יש"ו" (מתוך דבריו לידידו הנוצרי, הכומר ג'אמי בוקינגהם, בתרגום מספרו 'The Journey Home' עמ' 204). (ב) "האם אתם לא חושבים שכאשר יהודי רץ למקלט בשעה שטילים נופלים, והוא רואה על המקלט שלט עם כיתוב 'נתרם ע"י נוצרים עם אהבה לישראל ולעם היהודי', זו דרך להפצת 'הבשורה' [=הנצרות] באופן הרבה יותר יעיל מאשר חלוקת פליירים בכיכר העיר" (תרגום מסרט וידיאו של הרצאה לקבוצת נוצרים).

[11] השקדן ח"ג עמ' 197, ובמכתב בשמו מפ' בהעלותך תשס"א.

[12] במכתב מתאריך ח"י סיון תשס"ב, הרבנים: ישראל יעקב פישר, מאיר ברנדסדורפר, אברהם יצחק אולמן.

[13] במכתב מתאריך ט"ו סיון תשס"ב.

[14] במכתב מאדר תשס"ד.

[15] מכתב מכ"ו אדר תשס"ד.

[16] במכתב מחודש אייר תשס"ט.

יש לציין שבמכתבי רבנים אחרים שראיתי שפרסמו 'היתרים' שונים בענין זה, לא מצאתי התייחסות עניינית לחששות ההלכתיות המבוארים בפנים, אלא עמדו בעיקר על חששות אחרים כגון: שמא הנוצרים ישפיעו מרעיונותיהם על מקבלי התרומות וכו', והאריכו להסביר מדוע לדעתם חששות אלו אינם קיימים.

לענין קרנות של גויים שאינן מיועדות ליהודים דווקא אלא לכלל האוכלוסיה, ראה שו"ת רבני אירופה סי' עו.

[17] ח"ב יו"ד סי' קיב דף קלא, א.

[18] ראה שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לג אות ה שכתב לדייק כן מדברי הרמב"ם והשו"ע. וראה עוד שם שהביא כן בשם שו"ת בית שערים או"ח סי' סא ויו"ד סי' שלח, ובשם ספר ראשון לציון סי' רנד ס"ב.

[19] דרישה יו"ד שם.

[20] יו"ד סי' רנד ס"ק ב.

[21] שו"ת זרע אמת ח"ב יו"ד סי' קיב דף קלב, ג.

[22] יו"ד סי' קלא.

[23] לקוטי שיחות חל"ז עמ' 198. בשולחן מנחם ח"ד יו"ד א סי' יט.

[24] כו, ב.

[25] סי' תמג ס"ב ד"ה ואולם בעיקר.

[26] שו"ת דעת כהן יו"ד סי' קלב.

[27] קובץ אמת ומשפט עמ' כט.

[28] שם.

[29] ראה הגהות חכמת שלמה על שו"ע יו"ד סי' רנד.

[30] וכן כתב בשו"ת דעת כהן יו"ד סי' קלב.

[31] ראה שו"ע שם סי' שלא סי"א.

[32] ראה שו"ע חו"מ סי' לד סי"ח שהמקבל צדקה מן הגויים בפרהסיא פסול לעדות "מדבריהם" מפני שהוא בכלל "הבזויים" ש"אין מקפידים על עדות שקר". והוא כדעת הרמב"ם בהלכות עדות פי"א ה"ה. ולא נקט השו"ע כרש"י בסנהדרין כו, ב שטעם הפסול הוא "דהוי חילול השם מחמת ממון, הוה ליה כרשע דחמס". וראה שו"ת זרע אמת ח"ב יו"ד סי' קיב דף קל, ד שלדברי רש"י "פסולים מדאורייתא". והטעם שלא נקטו הרמב"ם והשו"ע כרש"י, ראה רשימות חוברת קנט עמ' 21 משום שה"טעם דבזיון מרווח טפי, דכי מפני חילול השם מחמת ממון יחשב לוקח ממון שלא כדין כעד דחמס". ואין לזה סתירה לדברי הט"ז והש"ך ביו"ד סי' רנד המובאים לעיל שכתבו בדעת השו"ע שטעם איסור נטילת צדקה מהגויים הוא משום חילול ה', דודאי הרמב"ם והשו"ע מסכימים לטעם זה, אלא שלדעתם אין בטעם זה כדי לפוסלו לעדות מדאורייתא משום "רשע דחמס", ולכן פסלוהו לעדות מדרבנן מטעם שהוא בכלל "הבזויים".

[33] וראה שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סוף סי' כב, שסברת "יש ברירה" נאמרת גם כאשר אחוזי ההיתר נמוכים מאוד.

[34] ואין לומר שהנזקקים עוברים בקבלת התמיכה משום 'מסייע לדבר עבירה' – בכך שמחזיקים את ידי מנהלי מפעל הרווחה להמשיך לעשות חילול ה' בקבלת תרומות מ'הקרן לידידות' – כי לא ברור כלל שאם יסרבו הנזקקים יראי ה' לקבל את התמיכה מהסיבה הנ"ל תיכף יפסיקו מנהלי מפעל הרווחה לקבל תרומות מ'הקרן לידידות', שהרי יש להם אפשרות לחלק את התרומות למטרות רבות אחרות (לנזקקים שאינם מודעים או אינם חוששים לבעיה בקבלת צדקה מ'הקרן לידידות'), ונמצא שהשפעת הנזקקים על ענין חילול ה' בקבלת התמיכה מוטל בספק גדול. ועיין עוד שו"ת מגדל צופים ח"ד סי' לז.