חלון שהתנפץ מנפילת טיל בבית שכור

[1] בשו"ע חו"מ סי' שיד ס"ב כתב הרמ"א בעניין איזה מקלקולי בית המושכר השוכר מתקן ואיזה מתקן המשכיר: "בכל אלו העניינים הולכים אחר מנהג המדינה".

אמנם בנידון דידן אין "מנהג מדינה", כי הדבר אינו שכיח. וכמו שכתב בשו"ת חבצלת השרון ח"ב חו"מ סי' ל על מקרה כיוצא בזה: "דבאונסא כהאי גוונא דלא שכיח כלל אין בזה מנהג ידוע". ואם כן חזרנו לעיקר הדין.

והנה ברמ"א שם ס"א מבואר שכל הדברים "שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים", אם "נשברו תוך ימי השכירות", "אם אמר ליה [=בשעת השכירות] 'בית זה', אין צריך להעמיד לו אחר".

לפי זה בזמננו שכל שכירות הבתים נעשית על דרך "בית זה" לכאורה יש לפטור המשכיר מכל תיקון.

וראה סמ"ע שם ס"ק ז בטעם הפטור: "דכיון דאמר 'זה', לא שיעבד נפשיה אלא להעמיד בידו בשעה שיבוא לדור שם, ומשם והלאה אזדא לה במזלא דהשוכר".

אמנם, לעיל בשו"ע סי' שיב סי"ז כתב המחבר: "ויש מי שאומר דדוקא בשנפל כולו, אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו, חייב המשכיר לתקנו".

ובקצות החושן סי' שיד ס"ק א הקשה על הרמ"א, דמדלא חלק על דברי המחבר בסי' שיב משמע שמסכים עמו ש"דוקא כשנפל כולו, דאזדא ליה בית זה, אבל אם הבית מסוכן, כיון שהוא קיים, דהשתא לא שייך לומר אזדא ליה, דמסתמא עומד לתקן, שעדיין נקרא בית, הלכך מחוייב המשכיר לתקנו ע"ש. ואם כן, הכא שהבית קיים אלא שנתקלקל המנעול והנגר, ודאי שמו עליו ועומד לתקן, אמאי אינו צריך המשכיר לתקנו". ונשאר בצריך עיון על הרמ"א.

אמנם בביאור הגר"א שם ס"ק ו נקט בפשיטות שאכן יש כאן מחלוקת הפוסקים, דלדעת המחבר אם הבית לא נפל אלא רק נעשה בו קלקול מסויים גם אם המשכיר אמר לו "בית זה" חייב לתקן, ולדעת הרמ"א כיון שאמר לו "בית זה" פטור.

אמנם בשו"ת חבצלת השרון (באב"ד) ח"ב חו"מ סי' ל כתב שנידון דשבירת שמשות "לא דמי לבית זה, דהא באמת מתחילה נחית על דעת המנהג לתקן לו כל מה שיתקלקל ולהעמיד לו אחרת, ולא שייך נפל אזדא ליה, דהא נשתעבד לו מתחילה להעמיד לו אחרת כשיתקלקל ושוב הוי כבית סתם, דהא לא היה השכירות דווקא על הדלתות או החלונות האלו, ואם כן ממילא כשנשברו יהיה מחמת איזו אונס שיהיה מכל מקום דמי למשכיר בית סתם דמדינא חייב להעמיד לו אחרת כשנפל או נשרף". ורצונו לומר שבשבירת שמשות גם לדעת הרמ"א יש לחייב את המשכיר לתקן, כי אין זה בכלל "בית זה" אלא "בית סתם", שהרי לא סיכמו שמשכיר לו 'שמשות אלו'.

אמנם בהמשך דבריו כותב חבצלת השרון עוד סברא לפטור המשכיר: "מטעם אחר נראה לי דהדין עם המשכיר לכאורה, דהא מבואר בסימן ש"י בשוכר בהמה וחלתה ועדיין ראויה למלאכה כו' אומר לו המשכיר הרי שלך לפניך ונותן לו שכרו משלם כו', וגם השאבען שנשברו על ידי כדור התותח מכל מקום זה פשוט דגם בלי שאבען עדיין ראוי החנות למלאכתה אם כן דמי להבריקה או נשתטית דצריך לשלם שכרו משלם. ובכל זה אין חילוק בין מכת מדינה או לאו, דבראוי לעשות מלאכתו רק דצריך טירחא יותר וכדומה מבואר בתוספות בבא מציעא (ק"ד ע"א) ד"ה דאפשר דלא מהני מכת מדינה".

אך תיכף ממשיך ומבהיר שכל זה בקלקול שאינו גדול כל כך ועדיין אפשר לגור בבית, אבל אם "איירי דמסוכן לדור בו ולא יוכל לדור בו כלל אם כן אם השוכר רוצה יוכל לחזור מכל השכירות להבא אם לא ירצה המשכיר לתקן, ואם כן אז אנן סהדי דהמשכיר יתקנו תיכף לעצמו כשיסתלק השוכר דהא עומד לתקן כנ"ל, ואם כן מאי דאינו רוצה לתקן הוא רק שסומך על השוכר שיתקן, שוב דמי להא דסימן קע"ח בנתיבות הנ"ל דכופין אותו ליתן חלקו כנ"ל כו'".

ומכל מקום מסיק חבצלת השרון שגם אם אין המשכיר חייב לתקן, אם השוכר תיקן על חשבונו חייב המשכיר לשלם לו אחר כך לאחר סיום השכירות: "נהי שכתבתי לעיל דהמשכיר אינו מחויב לתקן להשוכר כלל, אבל היכא דהשוכר תיקן בעצמו מחויב המשכיר לשלם לו כפי מה שנהנה עכשיו לאחר זמן השכירות כו'".

וכן כתב עוד בהמשך דבריו: "זה פשוט דמה שיש עדיין בעין כגון השאבען שהעמיד השוכר או אם נתן טסי ברזל משלו על הראללע וכדומה, אז אם יכול לסלקם אז או דיאמר לו המשכיר טול עציך ואבניך כמו שכתוב בסימן שע"ג, או שישלם לו דמיהם, ואם לא יוכל לסלקם שיופסדו על ידי זה מחויב לשלם לו כפי הנאתו כמו שכתב בנתיבת שם וכיון דעדיין הם בעין הוי כיש שבח סממנים על גבי צמר דמחויב לשלם אף כשצבעו קוף".

יש לציין שבנידון דידן גם אם לא קיים הטעם שכתב חבצלת השרון לשלול סברת "מכת מדינה", כגון שהשבירה אכן מונעת את השימוש בדירה, מכל מקום לא שייך לפטור המשכיר מטעם זה, כי "מכת מדינה" היינו דווקא כשהנזק נעשה לכל בני העיר (שו"ת מהר"ם פאדוא סי' פו) או על כל פנים לרוב בני העיר (ש"ך חו"מ סי' לד ס"ק ג). אבל בנידון דידן, בדרך כלל ניפוץ שמשות אינו דבר שקורה לרוב בני העיר.

ועיין עוד ספר חיי שלמה (קום) שו"ת סי' טו.