תולעים בפירות יבשים

שאלה:

חשבתי על פתרון לתאנים יבשים (וכיוצ"ב) מתולעים, ורציתי לדעת האם אני צודק. לכאורה יש פתרון פשוט והוא: לקנות תאנים יבשות בקופסא שתאריך הייצור שלהם הוא מלמעלה מי"ב חודש. ואח"כ לשטוף כל תאנה היטב מבחוץ מתחת לברז ולאוכלה מיד לאחר ששוטפה (מיד ממש). דממה נפשך: לגבי התולעים שבתוך התאנה, הרי הם מותרות כיוון שעבר עליהם י"ב חודש (כמבואר בשו”ע יו”ד סימן פד ס”ח ד”אם שהה הפרי אחר שנעקר י”ב חדש, אוכל בלא בדיקה. שכל בריה שאין בה עצם, אינו מתקיים י”ב חדש).  ולגבי התולעים שבחוץ, הרי בפשטות המים ישטפו אותם. וכיוון שאוכל כל תאנה מיד אחר ששוטפה שוב אין לחשוש בזמן מועט כזה שיצאו תולעים מבפנים (ולכן אינו דומה למה שמבואר בס”ח שם דאף לאחר יב”ח "יש לחוש שמא כשיתנם במים בתוך הקדירה, יצאו לחוץ וירחשו (תרגום השרץ השורץ: רחשא דרחיש) במים, או בדופני הקדרה, או על גבי הפרי", כיוון שבנד”ד אינו נותנם בתוך מים או בתוך תבשיל אלא אוכלם מיד, ממילא אין לחשוש שיפרשו). ואין לחשוש שמא פירש וחזר, שהרי מבואר שם ס”ד: ד”כל זמן שימצא בתוך הפרי, אפילו חורו נקוב לחוץ, לא חיישינן שמא פירש וחזר". האם הדבר מותר?

תשובה:

מצאנו בפוסקים שכאשר רואים בחוש שלמרות שעברו על הפרי י"ב חודש מכל מקום יש בו תולעים, אסור לאוכלו ללא בדיקה[1].


המומחים טוענים שפרי מיובש המכיל סוכר או דבש, או שהוקפא במהלך אחסונו, המציאות היא שהתולעים שבו יכולות להתקיים גם יותר מי"ב חודשים[2].


רק כאשר החששות האמורים אינם קיימים, ניתן לסמוך על העובדה שעברו על הפרי י"ב חודשים ולהחזיקו לנקי מתולעים[3].


אבל הדברים לכאורה צ"ב, דהגם שבפועל רואים תולעים אף לאחר יב"ח, מ"מ מנא לן שתולעים אלו לא נולדו מהביצים שהיו בתאנה כשהפרי כבר היה תלוש, והדין הוא שפירות שהתליעו בתלוש מותרים כל עוד לא פירשו התולעים החוצה וממילא יועיל אם ישטוף חיצונית ויאכל מיד יאכל כנ"ל. באופן זה אין צריך לדחוק שדברי השו"ע לא נאמרו לזמננו?


ועד"ז באשר לטענת המומחים- צריך לוודא קודם שמה שהם צפו בתולעים אף לאחר יב"ח, תולעים אלו היו אותם תולעים שהתליעו במחובר ולא אלו שנולדו לאחר שנתלש הפרי?


אכן יש שחלקו על דברי הרוח חיים מהטעם הנ"ל[4].


אבל בלאו הכי, גם בנוגע לתולעים שנתהוו בפירות לאחר נתלשו שאינם אסורים אלא אם כן פירשו, כתב הרמ"א[5] שאם הפרי מנוקב אנו חוששים שהתולעת כבר פירשה ונאסרה וחזרה לפרי, וכתב הפרי חדש[6] שדברי הרמ"א עיקר והדבר פשוט לאיסור.


גם אם לא ראינו בעינינו שהפרי נקוב, והפרי נבדק ונשטף היטב וברור לנו שנקי מבחוץ, כתב הפרי מגדים[7] שעדיין יש להסתפק "שמא" יש בו נקב, ומשום כך לא די בבדיקתו החיצונית, אלא צריך גם השריה בצוננין כדי להציף את המנוקבים והמתולעים, ואח"כ השריה ברותחין כדי למנוע מאלו שנשארו בפנים שלא ייצאו, כמבואר בשו"ע[8]. באופן זה, יהיו הפירות מותרים גם ללא בדיקה.


[אגב יש לציין שהסברא לומר שהדבש משמר את החרקים שיתקיימו יותר מי"ב חודש, הוזכרה כבר בשו"ע[9]].


מקורות:

[1] רוח חיים יו"ד סי' פד אות ב.


[2] ראה שו"ע יו"ד שם סי"ב. הליכות שדה 35 עמ' 10.


[3] ראה אבא בם על הגדה של פסח עמ' קה.


[4] ראה דרכי תשובה שם ס"ק קד.


[5] שם ס"ד.


[6] שם ס"ק טו.


[7] שפתי דעת שם ס"ק כג: "ודע שמ"ש המחבר ישליך התולעים הנמצאים ביניהם, לכאורה מובן דבעינן שלש בדיקות, א' לראות אם יש על גבי הפרי תולעים שפירשו, ואח"כ מים צוננין, ואח"כ מים רותחין כו'. הכי קאמר, לאחר י"ב חודש א"צ בדיקת פנים לחתוך הפרי לשנים כמו תוך י"ב חודש דצריך לחתוך לשנים באותן שאין ניכרים התולעים בחוץ כמו פלוימ"ן וכדומה, ומ"מ צריך להשליך תולעים שפירשו דאסורים אף בתלוש, אלא דמ"מ אין בדיקה זו מוציאתו מידי ספק דשמא יש מנוקבים ואח"כ ירחשו במים ויפרשו, לכך צריך בדיקת צוננין ורותחין ודי בכך וא"צ לברור מקודם כלל".


[8] שם ס"ח. יש לציין שלדברי הפרי מגדים הנ"ל, צריך לומר שמה שהמחבר בשו"ע שם כתב "יש לחוש שמא כשיתנם במים בתוך הקדירה יצאו לחוץ וירחשו", היינו שהחשש הוא רק בפירות העומדים לבישול שמא שרייתם בקדירה תגרום להוצאת התולעים ומשמע שבפירות העומדים להיאכל חיים לא חיישינן שמא קודם לכן יצאו וחזרו, זהו לשיטתו לעיל ס"ד ש"כל זמן שימצא בתוך הפרי אפילו חורו נקוב לחוץ לא חיישינן שמא פירש וחזר", אבל לשיטת הרמ"א שם שכתב "ויש אוסרים אם חורו נקוב לחוץ והכי נהוג", וביאר הש"ך שם ס"ק יג שהרמ"א סובר "דחיישינן שמא פירשו וחזרו", הנה לדברי הפרי מגדים שגם אחרי בדיקה חיצונית של הפרי עדיין "אין בדיקה זו מוציאתו מידי ספק דשמא יש מנוקבים", נמצא שגם בפירות הנאכלים חיים עדיין נדרשות הבדיקות הנוספות המוזכרות בשו"ע ס"ח – "יש לחוש שמא כשיתנם במים בתוך הקדירה, יצאו לחוץ וירחשו במים, או בדופני הקדרה, או על גבי הפרי. הלכך הבא לבשל לאחר י"ב חדש פירות שהתליעו, יתנם לתוך מים צוננים, המתולעים והמנוקבים יעלו למעלה, ואחר כך יתנם בקדירה מים רותחים, שאם נשאר בו תולעת ימות מיד".


[9] שם סי"ב.