[1] שו"ע יו"ד סי' קפא ס"ט. דרכי תשובה שם ס"ק יג.
[2] דרכי תשובה שם.
[3] שם: "עד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם".
[4] בשער הכוונות ענין ויעבור דרוש ג תיקון הא' כתב שהזקן מתחיל "כנגד שני אזנים". מבואר שהפיאות מסתיימות כבר באמצע גובה האוזן. וכן כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תשיא שהפיאות מסתיימות "כנגד האזן ממש".
[5] שו"ת ארץ צבי ח"א סי' ג אות ה: "דשיעור פאת הראש אינו נמשך רק עד למטה קצת מאמצע האוזן ולא יותר". שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קפג אות ב: "נראה דהחומרא היא רק עד עור הרך של האוזן". אומץ יוסף חלק שלישי דיני פאות: "נהגתי השיעור עד נקב האוזן".
[6] ב"ח יו"ד סי' קפא: "הקטן שאין לו שער זקן צדעיו מלאים שער הראש". מדבריו משמע שכל מה שאין לקטן הוא שער הזקן ואינו חלק מן הפיאות. וכן משמע משו"ת צמח צדק יו"ד סי' צג אות י, שם דן אם יש בגילוח פיאות הראש משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה', וכתב: "גלוח פאות הראש אינו נוי אשה, דהאשה יש לה פאות הראש, ולולי איסור שער באשה ערוה אדרבה נוי שלה להראות שער הצדעים שלה שהן הפאות, דהשיער באותו מקום זהו מנוי האשה אלא דאסור משום שער באשה ערוה". משמע מדבריו שמקום הפיאות הוא אותו מקום שגדל בו שיער גם אצל נשים, ולכן אין בגילוח הפיאות משום לא ילבש גבר שמלת אשה כי אין הנשים מגלחות שיער זה לנוי אלא משום צניעות בלבד. וכן כתבו בספר מגד גבעות עולם ח"א עמ' צד בשם הגר"מ פיינשטיין, שגם המחבר בשלחן ערוך מסכים ששיעור הפיאות הוא עד היכן שצומחות שערות הפיאות אצל קטנים, ומה שכתב שצריך להשאיר פאה עד סיום האוזן היינו "רק אם גדל לו שיער שם בהיותו קטן, אבל אם בהיותו קטן גדל לו שיער רק עד למעלה מן העצם – זה עצמו סוף פיאות הראש, ומה שגדל אח"כ לאחר בר מצוה, זה כבר 'זקן' ולא נכלל בכלל 'פיאות הראש'. והביא ראיה ממסכת נגעים".
[7] שו"ת תרה לשמה סי' שפט.
[8] ספר קדושת ישראל, מחפוד, פ"ד ה"ח.
[9] ספר לשכנו תדרשו ח"א עמ' שא.
[10] שו"ת תורה לשמה שם.
[11] שלחן מנחם ח"ד יו"ד א סי' לה.
[12] דרכי חיים ושלום סי' תתפ. שלחן מנחם ח"ד יו"ד א סי' לה.
[13] ספר עמודי ארזים להריא"ז מרגליות דף נ, א.