הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
הבנתי שישנה הלכה שאם ברכתי על מאכל בחדר מסויים ובאמצע האכילה שיניתי מקום, עלי לברך שוב (באם לא מתכוונים בזמן הברכה על שינוי המקום). כאמא לילדים אני משנה מקום בבית לעיתים תכופות וגם בלתי צפויות מראש. האם הדין הזה תקף גם לגביי?
הדין תקף לכולם, אם עברנו מחדר לחדר באמצע אכילה או שתייה (של מאכלים ומשקים שברכתם האחרונה "בורא נפשות"), ומהחדר השני לא ניתן לראות את החדר הראשון, המעבר נחשב 'הפסקה' וצריך לחזור ולברך לפני שממשיכים לאכול ולשתות[1].
כדי להיפטר מברכה נוספת, יש לכוון בשעת הברכה הראשונה שתחול על כל חדרי הבית[2]. יש לציין שגם אם בשעת הברכה לא צפוי מעבר מחדר לחדר, מכל מקום אפשר לכוון כנ"ל והדבר יועיל למקרה ונצטרך לעבור לחדר אחר[3].
מי שרוצה שברכותיו יחולו תמיד על כל חדרי הבית, ונהג בקביעות לכוון על כך בשעת הברכה, יש מקום לומר שמכאן ואילך גם אם אינו מכוון במפורש הרי זה כאילו כיוון, כי "מן הסתם" זוהי כוונתו[4].
[1] סדר ברכת הנהנין פ"ט סי"א-טו.
[2] שם.
[3] על דרך המבואר לעיל שם ס"ה: "טוב ליזהר להיות דעתו על כל מה שיביאו לו". משמע שכוונה מפורשת מועילה גם כאשר המציאות העתידית אינה ידועה ומתוכננת מראש.
[4] ראה דעת תורה סי' תערב ס"ב: "ונראה לפי מה שכתבו האליה רבה ומחצית השקל דבהתנה תחלה לכולי עלמא שרי לכבות אחר חצי שעה, אם כן מי שנהג כן איזה פעמים אין צריך להתנות יותר, דמסתמא הוי כהתנה".
