שינוי בהלכה בעקבות שינוי המציאות

שאלה:

יש לי גם שאלה שמטרידה אותי כבר כמה שנים! האם מסתכלים בהלכה בשינוי המציאות בעולם כיום, שלהטעמים שישנם היום צריך להיות אחרת.. או שלא מתחשבים בשינוי המציאות, למשל כשגדר של עניין מסויים הוא כמו שכתוב בהלכה, נשאר את אותו פסק הדין אע"פ שהטעמים שבהם תלוי הפסק לא נמצאים כיום. הרבה פעמים באחרונים מחליטים להתעלם מהטעמים, ופוסקים בעניין זה כגזה"כ. ולפעמים אומרים שכשמשתנה הטעמים משתנה הדין. ראיתי שיש לומדים מטענת הב"י על רבינו ירוחם בס' רנ"ג (ד"ה וכופח שהוא"). שר' ירוחם אומר שנראה לו שלפי החום שהיום יש ל'כופח' הוא כמו כירה, וע"כ דין כופח כדין כירה. וכנגד זה טוען הב"י, שאולי אתה צודק מציאותית אך מכיון שלא נשתנה גדר הכלי ממה שכתבו הראשונים אין לנו לשנות למרות המציאות.ולפ"ז למדו, שאם כיום נשתנה שינוי, ושינוי זה עשה שינוי בגדר הדבר (למשל שהמציאות של הכלי אינו אותו כלי כמו שהראשונים הגדירו כלי זה) רק אז נוכל לשנות את ההלכה. אך אם השינוי הוא לא בגדר הדבר (בכלי) אלא בשינויים שנעשו בנוסף ולאחר שיש את אותו הגדר הבסיסי שכתוב בהלכה אין לשנות את פסק ההלכה. אך מה נאמר ומה נדבר, ראיתי רבים וטובים שמשנים פסקי הלכה גם בשינויים פשוטים, שאינם שינויים בגדר הדבר.

תשובה:

מלשון הבית יוסף משמע שאינו חולק על יסוד דברי רבינו ירוחם שאם המציאות – שבה תלו חז"ל במפורש את נימוק ההלכה – השתנתה – גם ההלכה תשתנה! אם כי חולק עליו במקרה המסוים של כופח כי לדעתו אין הבדל מהותי בין הכופח שלנו לכופח של זמן הש"ס[1].


[ומסתבר שאין ביניהם מחלוקת במציאות האם הכופח שבזמנם היה חומו גדול מחום הכירה – כמו בזמן חז"ל – או לא, אלא שרבינו ירוחם התייחס לעוצמת חום הכופח, ובזה לא מצא הבדל בין הכופח שלנו לכירה, ואילו הבית יוסף כנראה התייחס לענין משך הישארות החום, שבזה מסתבר גם הכופח שלנו שונה וחמור מהכירה ולכן אין להקל בו. אבל אין הכי נמי, אילו היה ברור שהכופח שלנו זהה לחלוטין לכירה – משמע מדברי הבית יוסף שהיה מסכים עם רבינו ירוחם להקל בו].


מקורות:

[1] בית יוסף או"ח סי' רנג ד"ה ומ"ש וכופח: "כתב רבינו ירוחם בח"ג (ני"ב סט ע"ב) נראה כי בכירות שלנו אין הפרש בין מקום שפיתת קדרה אחת לשפיתת שתי קדרות דלא נפיש הבליה דזו יותר מזו ומותר לשהות עליה בגרופה וקטומה כמו בכירה עכ"ל ולא ידעתי מה הפרש יש בין כופח דזמן חכמי התלמוד לכופח דידן שאף על פי שאותם היו של חרס ושלנו הם של טיט אינו מעלה ולא מוריד לחלק ביניהם וכן נראה מדברי הר"ן (יז:) גבי מה שכתב ואנו עכשיו מניחין החמין על גבי כירה וכו' דהא תנורי חמין שלנו ככופח דמו שאין בהם אלא שפיתת קדרה אחת ובכופח לא מהני גריפה וקטימה [עכ"ל הר"ן]".