א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
אם יש תבלינים נוספים בקרקרים ואין טעמם כטעם מצה שלנו ורק נראים כמו מצה, האם נחשבים כמו מצה לענין הנ"ל לפני פסח?
קרקרים שאין טעמם כטעם מצה, אף אם נראים כמצה, אינם בכלל איסור ומנהג אכילת מצה לפני פסח[1].
[1] טעם האיסור לאכול מצה בערב פסח כתב הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ו הי"ב: "כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב". ובעל הלכות גדולות בסי' יא ריש פרק כל שעה כתב: " כדי שיהא חביב עליו". וכן הוא במאירי פסחים יג, א: "אכילת מצה בכל היום מכוער הדבר שמשום תיאבון נאמרה וכל שמלא כרסו ממנה פרח תיאבונו".
והוא הוא הטעם למנהג אי אכילת מצה משך זמן קודם ערב פסח, כמו שכתב בלקוטי מהרי"ח פרק 'הנהגת חודש ניסן' בסופו: "יש שאין אוכלין מצה מראש חודש ניסן כדי שיאכלו מצה לתאבון כו', והוא על דרך דאמרינן סוף פרק ג' דנדה מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה".
על פי זה, קרקרים שרק נראים כמצה אך אין להם טעם מצה, לא שייך בהם טעם האיסור והמנהג הנ"ל, ואפשר לאכלם קודם הפסח.
וראה שוע"ר סי' תעא ס"ד-ה: "ומצה אינו יכול לאכול כל היום מעמוד השחר ואילך שאמרו חכמים כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו קודם שיכניסנה לחופה לברך עליה שבע ברכות ומכין אותו מכת מרדות הא אינו יכול לאכול אלא מצה עשירה דהיינו שעירב בה מי פירות שלא אסרו חכמים לאכול בערב פסח אלא מצה שאדם יכול לצאת בה ידי חובתו בלילה אבל מצה עשירה אין יוצאין בה כמו שנתבאר בסי' תס"ב עיין שם כל פרטי דין זה. אינה נקראת מצה עשירה אלא אם כן טעם המי פירות נרגש במצה אבל אם עירב בה מעט מי פירות ואין טעמן נרגש בה אינה נקראת מצה עשירה ואסור לאכלה בערב פסח".
