א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
אדם שאינו יודע לעת עתה לקרוא ללא טעמים כתובים, האם ראוי לכתוב (בעיפרון) הטעמים כדי שיקרא אותה בטעמיה?
על פי הלכה קיימת אפשרות לכתוב טעמים במגילת אסתר ואינה נפסלת בכך ויוצאים ידי חובה בקריאה ממגילה כזו[1].
במה דברים אמורים, בשעת הדחק, כגון שאין מי שיסייע לבעל הקורא בנגינת הטעמים, אבל אם יש מי שיסייע לו אין לכתוב טעמים בתוך המגילה[2].
כשהבעל קורא נעזר באחר המזכיר לו הטעמים, טוב שהמסייע יעשה זאת ע"י 'סימנים' באצבעותיו מאשר ינגן לו הטעמים בלחש[3].
עוד פיתרון מצאנו בפוסקים, שהבעל קורא יחזיק ליד המגילה חומש פתוח, ולפני קריאת כל פסוק מתוך המגילה יעיין בחומש עם הטעמים[4].
פיתרון נוסף אפשר להציע, שתוך כדי הקריאה בקול רם יאזין בעל הקורא בשקט להקלטה של קריאת המגילה בטעמיה באמצעות אוזניה המונחת באוזנו, וכך יוכל לקרוא את המגילה עם הטעמים.
[1] שו"ע סי' תרצא ס"ט: "מגילה שהיא נקודה כו' אינה נפסלת בכך". ובמשנה ברורה שם ס"ק כה: "מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה דלא גרע מניקוד".
[2] ראה מגן אברהם שם ס"ק י: "ש"ץ שאינו בקי בנגינה בע"פ ואין שם מי שיודע להקרות לש"ץ מותר לכתוב הטעמים במגיל' דלא גרע מניקוד". ובפרי מגדים שם: "וניקוד הטעמים בשליח ציבור שאין בקי הוה כדיעבד, אבל לכתחלה אין לנקוד". ובערוך השולחן שם סי"ד כתב: "ויש מי שמתיר לכתוב הטעמים במגילה כשאינו בקי לקרותה בטעמיה ולענ"ד מוטב לקרותה בלא טעמים מלכתוב הטעמים במגילה".
[3] ראה שערי אפרים שער ו סנ"ח: "ואין להעמיד אחר שיקרא לפניו מתוך החומש, ומכל מקום אם אין רוצים לקרות בלא טעמים על כל פנים יש ליזהר שיקרא בלחש שלא יהיה נשמע רק לאזני הקורא". ובפתחי שערים שם: "שנקל יותר להשמיע לאזני הקורא הניקוד בלחש מלהשמיעו הטעמים בלחש וצריך לתת לב להשמיע המלות בניגונם וטעמם לאזני הקורא מתוך המגילה ועל ידי זה אין דעתו מכוונת יפה לשמוע קריאת הקורא מתוך המגילה".
[4] אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קמב ס"ב: "בהחלט יכול לעיין בספר הנדפס עם נקודות וטעמים ולקרות אח"כ מתוך הספר תורה הק', והיינו בכל פיסקא ופיסקא שבפסוק, ואם אין מי שמראה בספר תורה הק' על כל תיבה ותיבה אי אפשר מבלי שיצאו כמה תיבות מפה הקורא קודם ראותו אותם בספר תורה הק', מחמת מהירות מצד טרחא דצבורא. ונראה דשייך גם בזה תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכיון שמביט תוך כדי דיבור בתוך הספר התורה הקדושה אין חשש". ועיין עוד: שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' יט. הליכות שלמה לגרש"ז אוירבך תפילה פי"ב סי"ח. שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' יט.
