קידושין לאיטרת

שאלה:

הספר המקנה סובר (והובא בדברי נחמי' שמביא גם הצ"צ) – שמי שנותן את הטבעת ומוציא ידו ואז מסיים המילים ".. מקודשת לי בטבעת…" הוי ספק קידושין. וזאת מכיון שהאמירה למעשה הוא אחרי הנתינת הטבעת.
בחתונה שלי הרב מסדר קידושין (שכבר נפטר) סבר שאני צריך לתת הטבעת פעמים לאשתי (דהיינו על שתי ידים) מכיון שהיא אטרת יד. נראה לי שאמרתי "הרי את מקודשת…" בפעם ראשונה שנתתי הטבעת. האם מכיון שתיכף שהוצאתי את הטבעת מידה אחרי האמירה " הרי את…"  זה יכול לגרום בעי' הלכתי כעין החשש של הדברי נחמי' והצ"צ?

תשובה:

ספר המקנה[1] דיבר במי שאמר "הרי את מקודשת וכו'" אחרי סיום נתינת הטבעת, בזה יש חשש שמא בשעת הנתינה היתה דעתו לשם מתנה ואזי אמירתו "הרי את מקודשת כו'" לאחר מכן אינה מועילה אפילו בתוך כדי דיבור. אבל בנידון דידן שסיום האמירה "הרי את מקודשת וכו'" היה ללא ספק לפני סיום נתינת הטבעת (שהרי הרב מסדר הקידושין מופקד להשגיח על כך וכמבואר בספר המקנה), אין בנטילת הטבעת ונתינתה פעם נוספת בידה השנייה מעין חשש זה[2].


מקורות:

[1] קונטרס אחרון סי' כז סוס"ג.


[2] ומכל מקום לגופו של ענין, בכלה איטרת יד יש להורות שתקבל הטבעת באצבעה השמאלית בלבד, ואין צורך לתת פעמיים. ראה נחלת שבעה סי' יב מחודשים אות ב, שהטעם שכלה מקבלת הטבעת באצבעה הימנית הוא כי יד ימין היא "היותר עסקנית". לפי זה איטרת יד שהיד היותר עסקנית אצלה היא יד שמאל, בה צריכה לקבל הטבעת. וכן כתבו בקובץ פעמי יעקב פא-פג עמ' רמו-רמח. ואדרבה, משום מראית העין לכתחילה יש להימנע מנתינת הטבעת פעמיים בפרהסיא, וכמו שכתב הכנסת הגדולה אה"ע סי' לא הגהות הטור אות ה: "כל מקום שאין צורך לקדשה פעם אחרת, אין לומר שיקדשנה פעם אחרת על צד היותר טוב, דנפיק מיניה חורבא מפני הרואין שחוזר ומקדש ואתו למיטעי בעלמא במקדש קדושין כה"ג, שיאמרו דלא הוו קדושין. הרש"ך ח"ב סימן ע"ו". ובנידון דידן, מאחר שגם אם קידש אשה ימנית ביד שמאלה או אשה איטרת ביד ימינה הרי היא מקודשת, וכמבואר בספר חיים ושלום ח"ב סי' יט "דמן הדין כל משום שהיא בגופה וברשותה שנתן הוא לשם קידושין והיא קבלתו לשם קידושין הרי זו מקודשת", עדיף לא לתת פעמיים בפרהסיא, מפני הרואים. וכמו שכתב בספר חיים ושלום שם. וראה עוד ספר דיני איטר פכ"ד ס"ז. ומכל מקום אם נתנו פעמיים אין בכך שום פסול, וכמבואר בפנים.