א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
אני נוהג כמה שנים להגיד קדיש על מי שאין אומרים עליהם. האם צריך להשתדל על הקדיש האחרון של המשניות גם אם חלק מהציבור עבורו זה טירחה? הציבור לא חב"די לעת עתה.
אם מדובר בבית כנסת חב"ד, הרי הציבור – גם אם אינו חב"די – מגיע על דעת מנהג המקום, ואין לחשוש לטרחא דציבורא[1].
אולם אם לא מדובר בבית כנסת חב"ד, כיון שאין 'מנהג המקום' לומר קדיש זה – אם רוב הציבור מקפידים והדבר נחשב 'טירחה' עבורם יש להימנע מכך, ואפילו אם רק מיעוט הציבור מקפידים – יש מקום להתחשב בדעתם[2]
[1] ראה שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' כח: "מה שאיתא בפוסקים [עין מגן אברהם סי' קכ"ד סע"ק ז'] ושו"ע או"ח (סי' נ"ג סעי' י"א) שאין להאריך בתפלה בצבור אם ממתינין עליו, יען שהוא טרחה דצבורא, והביאו ראיה מר' עקיבא שלא האריך בתפלתו בציבור כדאיתא במסכת ברכות (ל"א ע"א), אך יש לומר דאם יש לו מנין בפני עצמו והמה יודעים שמאריך בתפלתו מותר לו להאריך ואין בו משום טרחא דצבורא, כי אם היה להם דבר זה לטורח לא היו הולכים להתפלל אליו, דהרי יכולים לילך לבית הכנסת או למנין אחר, וכיון שיודעים שמאריך והולכים אצלו, אדעתא דהכא מרוצים הם".
[2] ידוע עד כמה חז"ל הקפידו על ענין "טרחא דצבורא". ועד שמחמת טעם זה הקלו בכמה וכמה עניני מצוה אחרים – ראה הנלקט באנציקלופדיה תלמודית ח"כ ערך 'טרחא דצבורא'.
המושג "טרחא דצבורא", שיסודו "כבוד הצבור" (ראה סוטה לט, ב וברש"י שם ד"ה להפשיט את התיבה), כשמו כן הוא – תלוי בדעת הציבור. כלומר, אין מקום לקבוע מראש כללים וגדרים – מה נחשב "טרחא דצבורא" ומה לא. אלא הדבר תלוי בתנאיי המקום והזמן, כלומר בהלך הרוח של הציבור באותו מקום ובאותו זמן.
ואכן מצאנו בספר הליכות שלמה, תפילה, פי"א סט"ו, שגם הוספת קדיש שאין הכרח לאומרו יכולה להיכלל בגדר "טרחא דצבורא".
אמנם, כאשר אין דעת כל הציבור שוה, כי חלקם מתרצים להוספת קדיש זה וחלקם מקפידים על כך, לכאורה היה מקום ללכת אחר רוב הציבור, וכמו שנאמר "אחרי רבים להטות". אולם, כאשר מדובר בהוספת קדיש שאינה ממנהגי המקום, יש מקום להתחשב גם בדעת המיעוט שמקפידים וטוענים שהדבר נחשב 'טורח' עבורם. וכמו שכתב בשו"ת דבר יהושע ח"א סי' פה: "ומה שכתב מעכת"ה שליט"א טעם שלא נכון לקרות פרשת הנשיאים קודם תפלת מוסף מפני טירחא דציבורא, הנה אם רוב הציבור אינם מאותם שנוהגים לקרות הנשיאים בספר תורה בודאי צדקו דברים. ואפשר דאפילו מיעוט יכול לעכב, מאחר שאין הם מחויבים לילך אחר מנהג הרוב, אם אין המנהג בהעיר רק שרוב מתפללי ביהכנ"ס נוהגים כך – לאו כל כמיניהו להטריח את המיעוט בשבילם".
