דף עבודה לילדים (וכדומה) שעליו מתנוסס שם בן ארבע אותיות, האם דורש גניזה בתנאים שונים? והאם יש הבדל בין העתקת פסוקים ודברי תורה בכלל ל'שם המפורש' בעצם ההיתר ובאופן הגניזה?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
דף עבודה לילדים (וכדומה) שעליו מתנוסס שם בן ארבע אותיות, האם דורש גניזה בתנאים שונים? והאם יש הבדל בין העתקת פסוקים ודברי תורה בכלל ל'שם המפורש' בעצם ההיתר ובאופן הגניזה?
שם משבעת שמותיו של הקב"ה[1] הכתוב כצורתו על דף כלשהו, טעון השם גניזה[2] (ולכתחילה יש להימנע מלכתוב שם קדוש כצורתו על דף שעלול להגיע לידי ביזיון[3]).
גם פסוק הכתוב על דף כלשהו, אסור להשליכו בבזיון ודרוש גניזה[4]. ג' תיבות מפסוק שיש להן משמעות – דינן כפסוק[5].
כמו כן דברי תורה שבעל פה – טעונים גניזה[6].
[1] שו"ע יו"ד סי' רעו ס"ט: "ואלו השבעה שמות, שם ההויה ושם אדנות ואל אלוה אלהים שדי צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה".
[2] שו"ע יו"ד סי' רעו סי"ג: "כלי שהיה כתוב עליו שם, קוצץ מקום השם, וגונזו".
[3] רמ"א שם: "ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון".
[4] שו"ע יו"ד סי' רפג ס"ד: "אסור לרקם פסוקים בטלית". ש"ך שם ס"ק ו: "מפני שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית שבטלית אינם אלא תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה ומותר לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבה"מ ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא פסוקי התורה במקום טינופת וזלזול וכתב העט"ז ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות".
[5] ראה שו"ע שם סי' רפד ס"ב, ובפתחי תשובה שם ס"ק א.
[6] ראה שוע"ר סי' שלד סי"ב: "עכשיו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך התירו לכתוב כל הספרים אפילו של תורה שבעל פה וכל הברכות והתפלות מפני שנתמעט הלב ונתרבה השכחה ולכן מצילין אותם מפני הדליקה ומכל מקום התורפה".