מהו המאפיין המהותי של צוואה הלכתית תורנית מול צוואה שאיננה כזו?
שתיית ארבע כוסות ברצף
בסדרים-מרכזיים הנערכים בליל פסח על ידי השלוחים, משתתפים לעתים יהודים שאינם נוטלים חלק בתחילת הסדר ומצטרפים בעיקר בהגיע השלב של 'מוציא מצה' ו'שולחן עורך'. עם
בסדרים-מרכזיים הנערכים בליל פסח על ידי השלוחים, משתתפים לעתים יהודים שאינם נוטלים חלק בתחילת הסדר ומצטרפים בעיקר בהגיע השלב של 'מוציא מצה' ו'שולחן עורך'. עם
נהוג בעת מכירת חמץ לעשות עם הרב "קנין סודר". כיצד יש לנהוג כאשר מוכרים חמץ "מרחוק", כגון באמצעות הטלפון, פקס, הודעה אלקטרונית, אינטרנט?
למנהג חב"ד שמקלפים את הפירות והירקות בפסח, האם עושים כן גם כאשר מבשלים לחג לפני פסח?
מהו המאפיין המהותי של צוואה הלכתית תורנית מול צוואה שאיננה כזו?
על פי הלכה, בכדי שנכסי המוריש יתחלקו ליורשיו באופן שונה מכללי הירושה הרגילים שנקבעו בתורה, כגון לתת לבנות כמו לבנים או לתת לבכור כמו לשאר היורשים, צריך המוריש להקנות את הנכסים ליורשיו בחייו.
לכן, בצוואה הלכתית אמור להופיע סעיף המדגיש שחלוקת הנכסים נעשית בדרך מתנה לפני המוות, וכי המתנה נעשתה באמצעות קניינים המועילים על פי תורה.
ראה שו"ע חו"מ סי' רפא ס"א: "אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מהיורש, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב. לפיכך האומר איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום. איש פלוני יירשני, במקום שיש לו בת, בתי תירשני, במקום שיש לו בן, לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בזה". ושם ס"ה: "אם היה בריא, אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר יורשים". ובסמ"ע שם ס"ק ו: "פירוש, בלשון ירושה אינו יכול, דעדיין לא הגיע זמן ירושה, אבל בלשון מתנה ובקנין דבריו קיימין". ושם סי' רנ סי"ז: "ואין קנין לאחר מיתה".