מהו המאפיין המהותי של צוואה הלכתית תורנית מול צוואה שאיננה כזו?
הכר את הגר
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
מהו המאפיין המהותי של צוואה הלכתית תורנית מול צוואה שאיננה כזו?
על פי הלכה, בכדי שנכסי המוריש יתחלקו ליורשיו באופן שונה מכללי הירושה הרגילים שנקבעו בתורה, כגון לתת לבנות כמו לבנים או לתת לבכור כמו לשאר היורשים, צריך המוריש להקנות את הנכסים ליורשיו בחייו.
לכן, בצוואה הלכתית אמור להופיע סעיף המדגיש שחלוקת הנכסים נעשית בדרך מתנה לפני המוות, וכי המתנה נעשתה באמצעות קניינים המועילים על פי תורה.
ראה שו"ע חו"מ סי' רפא ס"א: "אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מהיורש, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב. לפיכך האומר איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום. איש פלוני יירשני, במקום שיש לו בת, בתי תירשני, במקום שיש לו בן, לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בזה". ושם ס"ה: "אם היה בריא, אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר יורשים". ובסמ"ע שם ס"ק ו: "פירוש, בלשון ירושה אינו יכול, דעדיין לא הגיע זמן ירושה, אבל בלשון מתנה ובקנין דבריו קיימין". ושם סי' רנ סי"ז: "ואין קנין לאחר מיתה".