פאה נכרית במראה טבעי

[1] ראה רש"י נזיר כח, ב ד"ה ות"ק: "דאפשר לה בפאה נכרית ומיחזיא כאינה מגלחת". ובעין משפט שם אות ב: "נראה לי היתר מכאן לשערות שהנשים נשואות נותנות בראשיהן. (יהושע בועז)". דרכי משה הקצר או"ח סי' שג אות ו: "מצאתי כתוב בהג"ה אלפסי החדשים (שלטי הגיבורים כט. אות א) ומותר לאשה נשואה לגלות פיאה נכרית שלה לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משער חבירתה דאין שער באשה ערוה אלא דווקא שערותיה המדובקים בבשרה אבל לא בתלושין עשויות לכסות שערותיה האחרות אף על גב דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שער". כנסת הגדולה אה"ע סי' כא הגהות הטור אות ה: "ודוקא בשיער הדבוק בבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה, לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה כל עוד דעבידי לכסויי שערה והן תלושות, אף על גב דקשוט הוא לה כדי שתראה בעלת שיער אין בו משום שיער באשה ערוה". וראה שו"ת סתרי ומגני סי' מד: "וגם לחוש אחשדא שיסברו הרואים שהיא שערות עצמה היא חומרא גדולה, דכיון שיודעין העולם שיכולין עתה לעשות הפיאה נכרית יפה כל כך שתראה כשערת עצמה אמאי נחשוד אותה, הא מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מילא דאבות לדון את כל האדם לכף זכות".

[2] ראה גמרא שבת (סב, ב) על הפסוק בישעיהו (ג, טז) "יען כי גבהו בנות ציון וגו'".