עיוור בברכת האילנות

כתב אדה"ז בסדר ברכות הנהנין פי"ג ס"ט גבי ברכת הרואה מלכי אומות העולם: "ואפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך, והוא הדין בכל שאר ברכות הראיה (שיתבאר בפרק זה) שאינה של הנאה, אלא שעל ידי כן נזכרים שבחו של מקום ברוך הוא".

ובהמשך (סעיף יד) כותב אודות "היוצא בימי ניסן וראה אילנות", וגם זה ברכת הראיה, ומשמע שגם לגבי ברכה זו כתב שגם הסומא יברך.

(ומ"ש בגליון העו"ב תתקעז עמ' 49 גבי ברכת האילנות שאין מברכין אותה זה לא פשטות לשון אדה"ז, ונוח לנו סתימתם של ראשונים וכו', וכ"ש פשטותן של ראשונים כאדה"ז מפירושם של אחרונים שהביא שם בהמשך דבריו, אבל זה נכון שברכת החמה אינה מוזכרת בפרק ההוא של אדה"ז ואותה אין הכרח שיסבור אדה"ז שסומא מברך אותה).

וכן כתב בדעת אדה"ז בספר שו"ע הקצר ח"ב פרק פז סעיף יא.