סמיכה

[1] שו"ת הריב"ש סי' רעא: "צריך לבאר מה זו סמיכה שנהגו בצרפת ובאשכנז שהרבנים נסמכים והם סומכים אחרים, שהרי הסמיכה שהיתה בימי רז"ל היתה כדי לדון דיני נפשות ודיני קנסות כו' ועתה כבר בטלה סמיכה ופסקה, שאין סמוך איש מאיש עד אדון הנביאים עליו השלום, וגם שאין סמיכה בחו"ל כו'. אבל מה שנראה לומר בסמיכה זו הוא שהתלמיד אפי' הגיע להוראה אסור לו להורות הלכה בשום מקום בעולם אא"כ נטל רשות מרבו כו', ולפי זה י"ל שהסמיכה שנהגו בה בצרפת ובאשכנז היא בדרך זו, שהתלמיד כשהגיע להוראה ומדינא מותר להורות חוץ לשלש פרסאות, ואף חייב להורות כמו שדרשו ז"ל בפ"ק דע"ז (י"ט:) ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, אלא דמשום גזרה אסור לו אא"כ נטל רשות מרבו, אז רבו נותן לו רשות לקבוע ישיבה בכל מקום ולדרוש ולהורות לכל הבא לשאול, וזה בשקוראין לו רב, כלומר הרי זה מעתה כאלו אינו תלמיד אבל ראוי ללמד לאחרים בכל מקום ולהקרא רב".

שו"ע יו"ד סי' רמב סי"ד ברמ"א: "ענין הסמיכות שנהגו בזמן הזה, כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו".

[2] ראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 74.

[3] ראה תורת מנחם התוועדויות ח"ד תשי"ב עמ' 260.

[4] ראה תורת מנחם התוועדויות ח"ו תשי"ב עמ' 70.