מעשה בזוג שנתקדשו כדת משה וישראל (מבלי להירשם ברבנות המקומית – דבר שאין רוח חכמים נוחה הימנו, כיון שעלול להביא למכשולות), ולאחר זמן חיי הנישואין
בבניינים רבי קומות מותקנות משאבות לחץ, ששומרות על לחץ המים באופן חזק. האם מותר להשתמש בברזי המים בבניינים אלו בשבתות ויו"ט?
נשאלתי מאת היהודים שבאוקראינה, שאצלם היו רגילים לתת ל'מחצית השקל', חצי ממטבע הגריבנה (Гривня) שהוא חמישים קופיקות, אלא שמחמת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ירד עכשיו
אני רופאה, ומתלבטת אם להצטרף לצוות ההקמה של מערך תרומות רחם (לצורך הולדה) בישראל, מדובר בניתוחים מאוד מורכבים, גם לתורמות וגם לנתרמות, עם פוטנציאל סיבוכים
רווקה מבוגרת העומדת בשלהי גיל המאפשר לה להיכנס להריון, והיא חפצה להרות באמצעות הזרעה מלאכותית מבנק הזרע. האם הדבר מותר? והאם יש הבדל אם הזרע
האם ישנם חיי אנוש על גבי הכוכבים או במקומות אחרים מחוץ לכדור הארץ, ומהי דעת הרבי בעניין?
כיצד יהיה סדר העליות לתורה בשמחת תורה שחל בשבת? הרי בשבת צריך שיהיו שבעה קרואים בחובת היום (חוץ מהמפטיר), ואילו בסידורים מחולקת פרשת וזאת הברכה לשש עליות בלבד?
בשמחת תורה שחל בשבת קוראים לעליית "שישי" מ"מעונה" עד "ואתה על במותימו תדרוך" (כמופיע בחומשים בפרשת וזאת הברכה) ולחתן תורה קוראים מ"ויעל משה" עד סוף התורה והוא העולה ה"שביעי"[1].
[1] שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ה סי' ע"א. ושם העיר שדבר זה לא מצויין במחזורים ורבים אין יודעים מזה וה' הטוב יכפר. פסקי תשובות סי' תרס"ט אות ג. ועיין עוד שערי אפרים שער ח' סעיף נ"ו.
ואם תאמר, מדוע לא די שיהיו שישה קרואים בפרשת "וזאת הברכה" כמופיע בסידורים ו"חתן בראשית" יהיה השביעי (דאין גריעותא בכך שהז' קרואים מתחלקים בין שתי פרשיות, שהרי כן הוא גם בראש חודש טבת שחל בשבת ששישה קרואים עולים בפרשת מקץ והשביעי עולה בשל ראש חודש בפרשת פינחס). הטעם לכך, כי חובת היום של שמחת תורה היא פרשת וזאת הברכה בלבד, ומה שקוראים אז גם את תחילת פרשת בראשית אינו אלא מנהג יפה כדי להתכיף התחלה לסיום (ובשבת הבאה הנקראת "שבת בראשית" קוראים כל פרשת בראשית). וכלשון הרמב"ם בהלכות תפילה פי"ג ה"א: "שגומרין את התורה בחד הסוכות", ולא כתב שגם מתחילין אותה אז, כי אין זה חובה אלא מנהג. והז' קרואים צריכים להיות בחובת היום.
[אגב, מה שכתב הרמב"ם שמסיימים את התורה בחג הסוכות, אף שבפועל מסיימים בשמחת תורה, זה בפשטות מפני שהרמב"ם לטעמיה ששמיני עצרת הוא יו"ט אחרון של סוכות (ראה ספר משנת יעב"ץ או"ח, זולטי, סי' ע"א ובאות ג')].
ואף שכתב הטור בסי' תרס"ט "ועושין משתה ושמחה וי"ט לסיומה של תורה ולהתחלתה", שם מיירי לעניין סדר היום דשמחת תורה, ונוקט בלשונו כפי שנוהגים בפועל. אבל לענין עיקר חובת היום, כבר כתב הרמב"ם רק שמסיימים התורה אז וכנ"ל.
