נרות חנוכה שלא נדלקו

[1] ראה שו"ע אדה"ז סי' רו סי"א: "נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה ויש ממין זה לפניו עוד צריך לחזור ולברך עליהם אפילו היתה דעתו עליהם כשבירך לפי שהברכה חלה על זה שאחז בידו כשבירך וזה פוטר את כולם אבל כשלא אכל את זה לא נפטר בברכה שבירך על זה כו'. ויש אומרים שהברכה חלה על כל מה שמוכן לפניו ודעתו עליו וא"צ לחזור ולברך עליו אם נפל מידו הפרי שבירך עליו וכן אם בירך על הכוס ונשפך וחוזר וממלאו מן הקנקן שעומד לפניו על השלחן או על הספסל שאצלו מוכן לשתיה אין צריך לחזור ולברך עליו וכן עיקר להקל בספק ברכות. והוא שהיתה דעתו בברור לאכול ולשתות ממה שלפניו אף אם לא היה נופל מידו מה שבירך עליו אבל בסתם אין הברכה חלה אלא על מה שבידו בשעת הברכה".

על פי זה כתב בשו"ת חקי חיים ח"ה סי' קיז אות ד: "בירך על ההדלקה ונמצא שאף אחד מהפתילות לא הודלקה והוצרך לפתילות אחירות, מה הדין. נראה לי דברכת להדליק יברך פעם אחרת. וחילי מהא דנפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ו סעיף ו', בנטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס דצריך לחזור ולברך אף על פי שהיתה מאותו המין לפניו כשבירך על הראשון, והכי נמי שאף אחד מהפתילות לא הודלקו הוה ליה כנפל הפרי מידו דצריך לברך עוד הפעם, ואף לשיטת הרמ"א שם דבסתמא דעתו על כל מה שלפניו אבל כאן שלא היה לפניו פתילות אלו שהכין במנורה, לא שייך לומר כן.

כל זה כשלא היו פתילות אחרות מתוקנים לפניו, אבל כשהיו לפניו פתילות אחרות יש לומר דאין צריך לברך עוד הפעם, על פי מה דמובא בילקוט הגרשוני סימן תרע"ו בשם ספר כרם שלמה על דבר השאלה באחד שבירך על נר חנוכה, קסבר שכבר נתנו שמן במנורה ובאמת לא היה שמן בו האם צריך לחזור ולברך, והשיב שם, דיש חילוק אם יש שמן מוכן לפניו דאז אין צריך לברך עוד הפעם ברכת להדליק ואם אין שמן מוכן לפניו צריך לברך ברכת להדליק פעם אחרת, ויסוד ההוראה זאת מיוסד על דברי הטו"ז אורח חיים סימן רע"א ס"ק י"ט בקידש על הכוס כסבור שיין בכוס ונמצא מים שאין צריך לברך עוד הפעם ברכת בורא פרי הגפן משום דדעתו איין שלפניו עיין שם, ולכאורה הוא הדין בנידון דידן דבירך להדליק נר חנוכה ואף אחד מהפתילות לא הודלקו גם כן הכין הוא, דאם היו לפניו עוד פתילות אין עליו לברך פעם אחרת ברכת להדליק נר חנוכה.

אמנם אחר העיון נראה דלא דמי נידון דידן ונידון הכרם שלמה להך מעשה דטו"ז, דשם הלא דעתו של אדם על היין שלפניו דעל כן קיימא לן דאין לברך על יין שבתוך הסעודה כיון דדעתו אכל מה שלפניו עיין שם בטו"ז ובפרי מגדים, מה שאין כן כאן דדעתו היה להדליק פתילה זו שבידו ואין דעתו על פתילה אחרת כלל, ועוד, שהרי חסר מעשה להשים פתילה אחרת בהנר שהוא מעשה רבה, ולא דמי להך יין של קידוש שאינו צריך תיקון כלל. על כן נראה דבכל אופן צריך לברך עוד הפעם ברכת להדליק אף באופן שהיו לפניו פתילות אחרות, ועיינתי בשו"ת מהר"ם שיק חלק אורח חיים סימן של"ב וראיתי שכתב שם, דאם טעה וסבר שיש בה שמן כשיעור ובירך לפי כוונתו כראוי אז בודאי כשמוסיף אחר כך שמן אין צריך לברך שנית משום דאזלינן בתר כוונתו עיין שם בדבריו, אבל בפתילות שלא הודלקו כלל, נראה כמו שכתבתי דצריך לברך עוד הפעם ברכת להדליק ודו"ק.

אכן ברכת שעשה נסים נראה לי דלא יברך פעם אחרת שהרי יש שיטות שברכת על הנסים הוא ברכה לעצמה על עיצומו של יום אלא שסידרוה על מעשה ההדלקה (עיין בשאילתות פרשת וישלח בהעמק שאלה אות ח'), על כן ברכת על הנסים אין לברך עוד פעם".

ונראה שהוא הדין ברכת שהחיינו לא יברך עוד פעם. על פי המבואר בשער הציון סימן תרעו ס"ק ג בענין מי ששכח לברך שהחיינו בחנוכה ונזכר אחרי שכבר הדליק הנר השמיני: "אם אירע זה בליל שמיני וממילא יתבטל לגמרי ברכת שהחיינו, אפשר דכמו בעלמא קיימא לן דזמן אומרו אפילו בשוק, דהוא קאי על עצם היום טוב, אפשר דהוא הדין בזה דקאי על עצם הזמן דחנוכה שנעשו בו ניסים ונפלאות אלא דלכתחילה סמכו זה על זמן דהדלקה, וכעין סברתי נמצא במאירי וזה לשונו, מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות, יש אומרים שמברך לעצמו שעשה ניסים ושהחיינו בלילה ראשון ושעשה ניסים בכל הלילות, והדברים נראים, עד כאן לשונו. וצריך עיון". לפי זה בנידון דידן, כיון שכבר בירך שהחיינו קודם ההדלקה שלא צלחה, יש להסתפק שמא יצא בזה ידי חובת ברכת שהחיינו, ועל כן לא יחזור ויברך.

[2] ראה שו"ע סי' תרע"ג ס"ב ומשנה ברורה שם ס"ק ד.