- הדרכה בבדיקת מקוה אם אינו נוזל.
- דרך ריקונו.
-
- לכתחילה משתדלים שבור הטבילה יהיה אטום לגמרי ולא תהיה זחילה כלל[1]. אבל כאשר המקוה מלא מים ולא ניתן לרוקן אותו ולבדוק שאין חורים וסדקים, הרי שלהלכה כל עוד אין זחילה הניכרת לעין, המקווה כשר[2]. זחילה הניכרת פירושה שתוך כ-40 שניות (שהוא זמן טבילה[3]) מבחינים בעין שהמקווה נחסר[4]. הצמח צדק[5] מביא מדברי הפוסקים שמקווה שיש בו נקב אפילו בגודל "שפופרת הנוד" – דהיינו קוטר 3.8 ס"מ[6] – עדיין אינו נקרא זחילה הניכרת. דוגמא נוספת, בור מקווה ברוחב 0.98 מטר ואורך 1.20 מטר, ובמשך שלוש שעות יורד מפלס המים ב-26 ס"מ – גם מצב כזה עדיין נחשב זחילה שאינה ניכרת[7].
- ריקון המקווה נעשה ע"י משאבה וצינור גומי[8]. כשמחליפים את המים שבאוצר, לפני מילוי מי הגשמים החדשים יש לייבש את האוצר ולבדוק שהתייבש לגמרי שלא תישאר בו טיפת מים[9].
- למילוי האוצר יש להשתמש בחור שבגג המוביל את מי הגשמים ישירות לאוצר, ובנוסף תהיה גם "המשכה" על דבר הראוי לבלוע[10] (בענין טנק המים שעל הגג, יש לציין שלכתחילה מקפידים שלא יהיו על הגג שבו נאספים מי הגשמים לצורך מילוי האוצר שום כלים כגון דודי שמש או מזגנים או טנק מים, כי לפעמים יש בהם איזה בית קיבול קטן שעלול לפסול את המים לדעות מסוימות. במידה ולא ניתן להסירם מהגג, כדאי לבנות מסביבם מחיצת אבנים שתאטום ותמנע מהמים שעברו על הכלים הנ"ל מלרדת אל האוצר[11]).אופן מילויו, בתחילה הרב לרנר ע"ה הדריך לבנות גג שטוח עם מעקה בגובה 30 ס"מ והמי גשמים ניקוו על הגג וירדו דרך חור שנעשה במיוחד ישר לאוצר. עם הזמן סתמתי את החור ופתחתי חור במעקה לנקוז המים וכן שמנו טנקי מים על הגג לתצרוכת המים במטבח והחדרים האם עדיף שוב לפתוח את החור ולסתום את החור המעקה. או אופן אחר
תפריט