שמעתי שהרבי הרש"ב החמיר בנוגע לפורגן בציציות, (ומובא ע"ז ברמז קצת שנשים היו טוות את הציצית בספר זכרונותי לרב ששונקין).
שאלתי האם ישנם מקורות חבדיים נוספים ע"ז, וכן מה הדעה החבדית בנוגע לניפוץ לשמה?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
שמעתי שהרבי הרש"ב החמיר בנוגע לפורגן בציציות, (ומובא ע"ז ברמז קצת שנשים היו טוות את הציצית בספר זכרונותי לרב ששונקין).
שאלתי האם ישנם מקורות חבדיים נוספים ע"ז, וכן מה הדעה החבדית בנוגע לניפוץ לשמה?
הפוסקים האחרונים[1] נחלקו בענין כשרות חוטי ציצית הנטווים "לשמה"[2] מלשונות צמר שכבר עברו תהליך של חיבור חלקי ומכונים "פורגאן" אך לא הוכנו "לשמה". לא מצאנו מקור חב"די מפורש בענין זה[3].
בענין ניפוץ הצמר לפני הטוויה, בשו"ע אדה"ז[4] כתב שלא נהגו להקפיד שתהיה "לשמה". ואם כי יש שמועה שהרבי עצמו הקפיד בכך[5], אך ממכתבו באגרות קודש משמע שאין הוראה לרבים לנהוג כן[6], ואיננו אחראים לשמועות.
[1] ראה שו"ת זקן אהרן ח"א סי' ב-ד; שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כו; שו"ת שבט הלוי ח"א סי' ה; פסקי תשובות סי' יא הערה 8.
[2] ראה שוע"ר סי' יא ס"ג: "וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית".
[3] בספר ציצית הלכה למעשה פ"ה ס"י כתב שלמעשה נהגו להקל בזה. אמנם, כיון שמדובר במצוה דאורייתא, בוודאי שלחסיד ראוי לצאת מידי מחלוקת וספק.
[4] סי' יא ס"ג: "ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר אבל אין נוהגין כן".
[5] ספר ציצית הלכה למעשה פ"ה הערה 1.
[6] אגרות קודש חי"ג עמ' קטז: "במה שכתב לפרסם דברי המהר"ל מפראג בהנוגע לניפוץ בציצית [בשולי הגליון: שגם ניפוץ הצמר צריך להיות לשמה שלפי זה יש להחמיר בציצית ע"י מכונה] – בטח יבאר שזהו דברי המהר"ל (ולא בשו"ע וכיו"ב)".