בסדרים-מרכזיים הנערכים בליל פסח על ידי השלוחים, משתתפים לעתים יהודים שאינם נוטלים חלק בתחילת הסדר ומצטרפים בעיקר בהגיע השלב של 'מוציא מצה' ו'שולחן עורך'. עם
נהוג בעת מכירת חמץ לעשות עם הרב "קנין סודר". כיצד יש לנהוג כאשר מוכרים חמץ "מרחוק", כגון באמצעות הטלפון, פקס, הודעה אלקטרונית, אינטרנט?
למנהג חב"ד שמקלפים את הפירות והירקות בפסח, האם עושים כן גם כאשר מבשלים לחג לפני פסח?
שמעתי שהרבי הרש"ב החמיר בנוגע לפורגן בציציות, (ומובא ע"ז ברמז קצת שנשים היו טוות את הציצית בספר זכרונותי לרב ששונקין).
שאלתי האם ישנם מקורות חבדיים נוספים ע"ז, וכן מה הדעה החבדית בנוגע לניפוץ לשמה?
הפוסקים האחרונים[1] נחלקו בענין כשרות חוטי ציצית הנטווים "לשמה"[2] מלשונות צמר שכבר עברו תהליך של חיבור חלקי ומכונים "פורגאן" אך לא הוכנו "לשמה". לא מצאנו מקור חב"די מפורש בענין זה[3].
בענין ניפוץ הצמר לפני הטוויה, בשו"ע אדה"ז[4] כתב שלא נהגו להקפיד שתהיה "לשמה". ואם כי יש שמועה שהרבי עצמו הקפיד בכך[5], אך ממכתבו באגרות קודש משמע שאין הוראה לרבים לנהוג כן[6], ואיננו אחראים לשמועות.
[1] ראה שו"ת זקן אהרן ח"א סי' ב-ד; שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כו; שו"ת שבט הלוי ח"א סי' ה; פסקי תשובות סי' יא הערה 8.
[2] ראה שוע"ר סי' יא ס"ג: "וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית".
[3] בספר ציצית הלכה למעשה פ"ה ס"י כתב שלמעשה נהגו להקל בזה. אמנם, כיון שמדובר במצוה דאורייתא, בוודאי שלחסיד ראוי לצאת מידי מחלוקת וספק.
[4] סי' יא ס"ג: "ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר אבל אין נוהגין כן".
[5] ספר ציצית הלכה למעשה פ"ה הערה 1.
[6] אגרות קודש חי"ג עמ' קטז: "במה שכתב לפרסם דברי המהר"ל מפראג בהנוגע לניפוץ בציצית [בשולי הגליון: שגם ניפוץ הצמר צריך להיות לשמה שלפי זה יש להחמיר בציצית ע"י מכונה] – בטח יבאר שזהו דברי המהר"ל (ולא בשו"ע וכיו"ב)".
