משאבות מים בבנין בשבת

[1] המצב המתואר בשאלה מכונה בהלכה ספק פסיק רישא בדבר שאינו מתכוון. כלומר, בכל פתיחת ברז יש רק ספק שמא המשאבה תופעל, והפותח את הברז אינו מתכוון להפעלת המשאבה.

בנוסף לכך, גם לא קיים חשש שמא רגע לפני פתיחת הברז יהיה ודאי פסיק רישא ולמרות זאת יפתח את הברז, כי לאדם הנמצא בתוך דירתו אין דרך לדעת האם המשאבה פועלת כעת או לא, כך שאצלו זה תמיד 'ספק' ולא 'ודאי'. משום כך מותר להשתמש בברזים בשבת.

[היסוד לכך הוא על פי שוע"ר סימן שטז ס"ד בעניין איסור צידה: "לסגור תיבה או לסתום כלי שיש בה זבובים כו' אם רואה בודאי שיש זבובים מפריח מה שנראה לעיניו ודיו ואינו צריך לחפש שמא נשארו עוד זבובים, שכיון שהדבר ספק אם ישנן שם אין כאן פסיק רישיה". וכעין זה כתב בסימן שיח סכ"א לענין איסור צירוף כלי: "מיחם שפינה ממנו מים חמין כו' מותר ליתן לתוכו מים צוננים מרובים כדי להפשירן, ואף על פי שעל ידי נתינת הצונן לתוכו הוא מצרפו ומחזיקו ונמצא מתקן כלי כו', מכל מקום כיון שאינו מתכוין לתיקון הכלי אלא להפשיר המים מותר, שאין כאן פסיק רישיה ולא ימות מפני שכשמצרפין הכלי מחממין אותו תחלה ביותר אבל כאן אפשר שלא יגיע לצירוף מפני שהמים מונעים אותו מלהתחמם כל כך".

ובסימן רעז קונטרס אחרון ס"ק א הקשה אדה"ז על שתי ההלכות האמורות, מאי שנא מהדין המבואר שם ס"א לאיסור: "נר דולק שהוא מונח קרוב אל הדלת (נגד פתיחת הדלת ממש) בענין שכשיפתחו הדלת יוכל לכבות אם ינשב הרוח מבחוץ, אסור לפתוח הדלת כנגדו שמא יכבנו הרוח, ואף שאינו מתכוון לכיבוי ודבר שאינו מתכוין מותר, מכל מקום כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה ופסיק רישיה ולא ימות הוא, לפיכך אף בשעה שאין רוח מנשב בחוץ אסור לפותחה שמא יתחיל לנשב מיד שיתחיל לפתוח". מכאן רואים שספק פסיק רישא אפילו בדבר שאינו מתכוון אסור, ואם כן מדוע התירו לסגור תיבה שספק יש בה זבובים ולשפוך מים קרים לכלי חם שספק יבוא לידי צירוף?

ומתרץ שם אדה"ז שמה שהתירו לסגור הכלי וכן לשפוך מים צוננים לכלי חם "היינו להתיר בשעת הספק בלבד כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים ואינו בכלל ספק פסיק רישיה כו'. וגבי פתיחת הדלת נמי יש לומר כהאי גוונא, דאם יהיה פתוח ברוחב טפח על דרך משל חיישינן שמא מיד כשפשט ידו לדלת לפתוח, ברגע זו בתחלת הפתיחה ינשב רוח בחוזק, ונמצא שפתיחה ברחב טפח היא אחר שכבר נשב בתחלת הפתיחה רוח חזק כל כך שאי אפשר שלא יכבה כשיפתח טפח או פחות ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה".

כלומר, לעולם ספק פסיק רישיה מותר, ובתנאי שאין חשש שמא גם כשיווצר מצב של ודאי פסיק רישיה מכל מקום ימשיך האדם בפעולתו. כגון, בסגירת כלי שספק אם יש בו זבובים, מאחר וההלכה מורה לאדם בפירוש שאם רואה זבובים בעיניו יפריח אותם, אין לחוש שמא יראה זבובים ויסגור את הכלי עליהם. כמו כן בשפיכת מים צוננים לכלי רותח, אין דרך שבה יוודע לאדם שהכלי הינו בוודאי ברמת חום הגורמת לצירוף, ממילא אין לחוש שימשיך בפעולתו במצב של ודאי פסיק רישיה. לעומת זאת בפתיחת הדלת, יש לחוש שמא לאחר שיפתח מעט הדלת יראה שנושבת רוח חזקה כזו שודאי תכבה אם ימשיך לפתוח ומכל מקום יסיים את פעולת הפתיחה (וראה עוד בעניין זה: קובץ דברי תורה א עמ' מח. הערות התמימים ואנ"ש מוסקבה גליון א (ה) כ"ב שבט תשס"ו עמ' 55. קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת מהגרש"ז אויערבאך עמ' 30)].

ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על שפיכת מי בית הכסא, או שטיפת תינוק מלכלוך וכיוצ"ב, שבזה יש צד היתר נוסף מצד כבוד הבריות באיסור דרבנן (ראה אנציקלופדיה תלמודית חי"ח ערך 'חשמל' אות ב), ראה שוע"ר סי' שיב.

[2] שאז בנוסף לכך שהוא ספק פסיק רישיה בדבר שאינו מתכוון כנ"ל, יש כאן גם צד היתר נוסף: פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, שבמקום צורך גדול מותר כמבואר בשוע"ר סי' שיד ס"ג.