מעשר למי שחי מהלוואות

[1] שו"ע יו"ד סי' רנא ס"ג ברמ"א. ש"ך שם סי' רמח ס"ק א. שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קא.

[2] על פי ספר חסידים סי' שצה: "ואם אין בידך אלא משל אחרים אל תתן צדקה שמא לא יהיה לך במה לשלם". שם סי' שצז: "אדם שחייב לאחרים ממון ואין לו משלו לא יקנה ספרים ולא יתן צדקה ולא ישכיר סופרים ולא יתן נרות לבהכנ"ס ועל זה נאמר (ישעי' ס"א ח') שונא גזל בעולה מי שיש לו ממון מאחרים כל תקנות שיוכל לעשות לתקנת אותם שהפקידו בידו יעשה". והגר"ש ואזנר בשיעורי שבט הלוי כת"י הובא בספר באורח צדקה עמ' מה: "שאברכים שיש להם חובות שונים פטורים ממעשר כספים, וטעות גמורה לתת כל זמן שיש לו חובות דפריעת בעל חוב מצוה, ואמנם חייב בצדקה בפרוטה לעני ושלישית השקל בשנה, אך לא מעשר דע"י המעשר אין לו כדי פרעון חובות". וראה עוד  שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קצה.

ואף שבשולחן מנחם ח"ה עמ' פט אומר הרבי: "כאשר הוא נפגש בגבאי צדקה והגבאי אומר לו שדרוש בנחיצות סכום כסף מסויים למטרת צדקה באופן מיוחד, אזי עם היות שבספר חסידים איתא שמי שחייב לאחרים לא ירבה בצדקות עד שיפרע, הנה בכהאי גונא יש ליתן מיד לצדקה, ולכן היו כמה גדולי ישראל שהיו לווים כסף בכדי לתת לצדקה, אע"פ שהם בוודאי ידעו ממש"כ בספר חסידים".

הנה שם הדגיש הרבי שמדובר בגוונא "שדרוש בנחיצות סכום כסף מסויים למטרת צדקה באופן מיוחד". אבל כשמדובר על נתינה סדירה של מעשר כספים – יש לנהוג כדברי ספר חסידים הנ"ל.

[3] שו"ע שם סי' רמט ס"ב. וראה ערוך השולחן שם סי' רמח ס"ג שזה קאי על מי שאין לו כדי פרנסתו ולכן אינו נותן מעשר, דמכל מקום צריך לתת לכל הפחות שלישית השקל בשנה, עיי"ש. ועל פי המבואר בספר מעשר כספים עמ' קנג בשם הגר"ח נאה, יוצא ששלישית השקל הוא כ-7 גרם כסף, שמחירם כיום פחות מ-20 ש"ח.

[4] ע"פ שולחן מנחם ח"ה עמ' פז-פח.