מלון עם דיירים גויים

שאלה:

אני גר בניו יורק, ויש לי מחשבה לקנות מלון. יש במלון דייר אחד גוי המטפל בכל הענינים תמורת שכר קבוע (ושכירות חדר בחינם).

כמה שאלות:

א) האם יש בעיה בכך שהמלון יספק ארוחות לא כשרות לגויים?

ב) בנוגע לשבת. האם יש בעיה שהגוי העובד עבורי יעשה מלאכה? למשל, באם יבוא אחד ביום שבת להירשם ולשהות במלון, הגוי העובד שלי יקבל ממנו כסף, יכתוב ועוד. בסימן רמ"ג יש דין של שכיר שנה שמותר, האם זה דומה? [למרות שכאן מדובר ברשות ישראל – בסימן רמ"ד יש הלכה שבמקום הפסד מרובה אין בעיה של מראית העין].

ג) האם יש בעיה של שכר שבת? באם יבוא גוי בליל שבת לדוגמא, וירצה לשהות במלון עד שבת אחרי הצהריים בלבד, לכאורה יש כאן שכר שבת שלא בהבלעה. אני משער שכל הנ"ל לא פשוט להתיר כלל. באם אני צודק – מהו אכן העצה הראויה להיסלק מכל הבעיות האלו? בפשטות ישנן דרכים, כי יש המון יהודים דתיים שבבעלותם עסק המספק שכורה גם בשבת.

תשובה:


  • אסור לעשות סחורה במאכלות אסורות[1]. לכן אסור ליהודי המחזיק בבית מלון שיש בו גויים לתת להם אוכל לא כשר[2]. אבל אם לוקח היהודי שותף גוי ומסכם עמו שברווחים של הגוי יהיו כלולים כל הרווחים מהאוכל והרווחים של היהודי יהיו משאר הדברים שאינם מאכלים – מותר לתת לדיירים הגויים אוכל לא כשר[3].

  • כמו כן אסור שפועל גוי יעשה בשבת בבית המלון של היהודי מלאכות אסורות אפילו עבור הדיירים הגויים, דנמצא עושה מלאכות בשבת בשביל בעל הבית היהודי, בין אם מדובר בפועל שהוא שכיר יום או בפועל שהוא שכיר שנה[4]. אבל אם היהודי יקנה את בית המלון בשותפות עם גוי, ויסכם עמו בחוזה חוקי שבשבת יהיה בית המלון כולו נתון לבעלות ואחריות השותף הגוי, ובאחד מימי החול יהיה בית המלון כולו נתון לבעלות ואחריות השותף היהודי, אזי יוכלו אחר כך לחלוק הרווחים שווה בשווה, ובאופן זה גם אין חשש לשכר שבת[5]



מקורות:

[1] שו"ע יו"ד סי' קיז


[2] שו"ת אבני ישפה ח"ו סי' קטו. קובץ מה טובו אהליך יעקב ח"א עמ' נג. שו"ת עומק ההלכה ח"א סי' עד שאלה יד.


[3] עיין שו"ת אבני ישפה שם.


[4] שוע"ר סי' רמג ס"ג-ד. וכאן האיסור אינו רק משום מראית העין המבואר שם ס"ח, כי שם מדובר במלאכות שיכל הנכרי לעשות ביום חול וזה שעושה בשבת הוא להנאתו כדי שלא יצטרך לעשותן בחול, אבל בנידון דידן מדובר במלאכות שהיהודי רוצה שהנכרי יעשה דווקא בשבת דהיינו רישום האורחים הגויים המגיעים לבית המלון בו ביום, לכן האיסור הוא מעיקר הדין ולא רק משום מראית העין. ומטעם זה אין להתיר גם אם מדובר בפועל קבלן, כי גם בקבלנות כל שאי אפשר לו לעשות המלאכה בחול אלא רק בשבת – אסור, כמבואר בשוע"ר סי' רמד ס"א.


[5] ראה שוע"ר סי' רמה ס"ג: "ואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עם הנכרי שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה רק על הנכרי לבדו, וביום אחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו, הרי זה מותר, דכיון שהתנה עמו בשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל וכולה מוטלת על הישראל לבדו ביום אחד בחול. ולפיכך מותר לו אח"כ לבא עמו בחשבון לחשוב ימי החול שעבד הוא לבדו כנגד שבתות שעבד הנכרי לבדו ולחלוק הפירות בשוה ואין זה נוטל שכר שבת אלא שכר ימי החול". וראה שם סי"ג שבשותפות אין חשש למראית העין: "ואף במקומות שאסורים שם להשכיר לנכרי תנור מרחץ ורחיים מפני מראית העין מכל מקום כאן כיון שהנכרי שותף עמו אין כאן מראית העין שהכל יודעין שיש להנכרי חלק במלאכה זו ולהנאת עצמו הוא מתכוין ומטעם זה בכל מקום שהתירו בשותפות נכרי התירו אפילו עושה בפרהסיא ואין חוששין למראית העין".