רציתי לברר מה דעת תורה, הן מבחינת דין והן בחינת לפנים משורת הדין או מצוה וראוי. לפני שמונה שנים נפלתי למשבר של חובות למעלה משלושה מיליון ש"ח, ואני כיום חדל פירעון לחובות האלו, וכן לקחתי אחרי זה עוד חובות באופן מסודר לנישואי הילדים וזה אני כן משלם. החובות לא נותנים לי מנוח יום ולילה. וד"ל. אני בן 47, יש לי ב"ה 13 ילדים, ו-7 ב"ה נשואים ובחור אחד לשידוכים ואחד יוצא לישיבה שנה הבאה ואני נשאר עם 4 ילדים בבית. השאלה בעיקרון, אחרי הפצרות קבלתי רשות מאשתי למכור את הדירה שלי ולהגיע להסדר עם הנושים, ולכן דברתי כבר עם חלק הארי של הנושים וכנראה שאוכל לסגור איתם במיליון ש"ח ועם כתב ויתור ויישאר לי כשלוש מאות אלף ש"ח להשקיע בנכס אחר וכדומה. הצדדים הם, מצד אחד אני רוצה לגמור ולחיות כיהודי כשר וכן מבחינה רגשית וכדומה. מצד שני, אני נכנס בזה לפלונטר של שכירות ואי ודאות לכל המשפחה וגורם צער רב למשפחה ולאשתי ולהורים. והשאלה היא: 1. האם מדין תורה אני חייב לעשות את זה, ואזי זה תפקידי בעולם כעת. 2. אם לא חובה, האם זה מצווה וראוי. 3. ואם לא, האם מבחינת היושר והגינות אני צריך לעשות את זה על חשבון חינוכית רגשית כלכלית של המשפחה. אני מתחבט כבר שנים וזה לא נותן לי מנוחה. אני מבקש מהרב שיורינו דעת תורה. וכן מה הדין לגבי מעשר כספים.
הכר את הגר
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים