מוסדות חינוך

שאלה:

  1. א. האם מותר להנהלת מוסדות להעסיק מורה/רב מתוך ידיעה התחלתית ברורה שאין ניסיון או הסמכה בלי ליידע את ההורים ולסמוך על העובדה שתוך מספר שנים כל הקריטריונים יעמדו בהנחה המוקדמת או שמא יש פה חילול ה' / גניבת דיעה וכו'? אם מותר בבקשה מה המקור לביסוס ואם ח"ו אסור, מהן העבירות? איך מתקנים? ב. האם מותר להשמיט עובדות / אינפורמציה מהורים על צוות המורים וההנהלה (השכלה רלוונטית, ניסיון, הסמכה וכו') על מנת לבסס מוסד קהילתי חדש ו/או להקים מוסד חדש בקהילה שברבות השנים תהיה תועלת רבה? אם כן, בבקשה מה הבסיס ההלכתי לענין ואם ח"ו לא, על מה עוברים ולמה? על מה צריך לשים לב?
  2. האם אפשר לטעון שטובת הכלל העתידית יותר חשובה מטובת הפרט העכשווית? אם כן, מי קובע ואיך אפשר להגיע אם בכלל לפסיקה כזו?
  3. על פי תורתינו הקדושה על מי מוטלת האחריות לחינוך הילדים, ההורים או הנהלת תלמוד תורה/ישיבה? האם יש הבדל בקריטריונים בין חינוך בנינו מול בנותינו?  מהי עמדת הרבי בנושאים הנ"ל ? האם ישנם עוד סוגיות או דקויות שיש לתת את הדיעה לפני הקמת מוסד חינוכי חדש?
  4. האם כמנהל מוסדות אפשר לטעון שכל האמצעים מקדשים את המטרה (כדי להרחיב את מוסדות הרבי באה"ק) או שצריך להתנהל בשקיפות מול אנשי הקהילה שרובם חסרי ידע בנושא?
  5. האם מורה הוראה/פוסק הלכה יכול לפסוק לעצמו שהוא לא רוצה לפסוק לאנשים מסוימים מסיבות השמורים עימו? מהם הסיבות אם בכלל שמותר לרב פוסק הלכה "לפטור" את עצמו ממספר אנשים בקהילתו? האם הוא מחויב לומר זאת להם או פשוט להתחמק מתשובות ולחכות שיבינו עניין?

תשובה:


  1. כל דבר שההורים יכולים לגלות בעצמם ללא מאמץ מיוחד, וגם יש מקומות אחרים ששם הדבר מקובל, אין בשתיקה אודותיו משום הונאה. ידוע ומפורסם שיש הרבה מוסדות שמקבלים לעבודה מורים מתחילים, ואפילו בשלב שעדיין לא השלימו את הכשרתם המקצועית ומשלימים זאת תוך כדי העבודה, וגם מבחינה חוקית יש לזה מקום.

  2. בכל נושא כיוצא בזה יש לשני הצדדים לפנות לבית דין.

  3. עיקר האחריות על חינוך הבנים והבנות מוטלת על ההורים, מוסדות החינוך אינם אלא שלוחים של ההורים המסייעים להם בכך[1].


4-5. כל מקרה לגופו ולמקומו, יש לפנות לרב מורה הוראה המכיר את המקרה הספציפי לפני ולפנים באופן בלתי אמצעי, ובכל מקרה של דין ודברים בין שני צדדים על שניהם לפנות לבית דין.


אסור לגנוב את דעת הבריות. גניבת דעת יכולה להיות גם באמצעות שתיקה, כגון העלמת מידע אודות המצב לאשורו ממי שהדבר נוגע לו, בשעה שלעיניים של כל אדם סביר המציאות נראית בפשטות אחרת מכפי שהיא באמת[2].


באופן כללי, במוסדות חינוך, לדעת הרבי טובת הכלל דוחה את טובת הפרט[3]


מקורות:

[1] הרבי לרבנית אשכנזי מכפר חב"ד אודות תלמידות בית רבקה. ראה ספר 'הרב אשכנזי'.


[2] ראה שוע"ר הלכות אונאה וגניבת דעת סי"ג.


[3] שלחן מנחם ח"ה יו"ד ח"ב עמ' עא.