האם יש מצבים שבהם מותר ללחוץ יד לאישה? במסגרת השליחות יש מצבים רבים שמאוד קשה להסביר להן את האיסור, בפרט אם מדובר באישה גויה…
תפריט
כשחל תשעה באב בשבת, יש שנוהגים לא לומר פרקי אבות באותה שבת, כיצד נוהגים בשבת הבאה? אומרים שני פרקים? או שממשיכים מהפרק שדילגו?
ברוך ה' אני חתן ורציתי לשאול האם מותר לי בימים של תשעת הימים לבחור מוצרי חשמל לבית יחד עם הכלה?
לעיתים מתעוררים חיכוכים בין העוסקים בעבודת השליחות, עקב טענה של אחד הצדדים ל"השגת גבול". מה הם הכללים ההלכתיים בנושא זה, וכיצד יש לנהוג כשיש חשש
האם יש מצבים שבהם מותר ללחוץ יד לאישה? במסגרת השליחות יש מצבים רבים שמאוד קשה להסביר להן את האיסור, בפרט אם מדובר באישה גויה…
מצאנו בפוסקים היתר לאיש לגעת באישה זרה בהתקיים ג' תנאים אלו – (א) הנגיעה אינה נעשית לשם חיבה; (ב) הנגיעה גם אינה נראית כנגיעה של חיבה כי ניכר שנעשית אך ורק לשם מטרה אחרת; (ג) גם אין חשש שנגיעה זו תביא לידי קירוב וחיבה כיון שהנוגע טרוד במטרתו האחרת[1].
אבל נגיעה שנראית כחיבה, או שיש לחוש שיבוא ממנה לחיבה, גם אם הוא אינו מתכוון לחיבה כלל (אלא לשם נימוס וכדומה) – אסורה מדרבנן על כל פנים[2].
על פי זה מובן שאסור להושיט יד לאישה לשלום – גם אם אין לו שום כוונת חיבה ואינו עושה כן אלא לשם נימוס בלבד – כיון שפעולת נתינת יד לשלום יכולה להיראות כחיבה, וגם יכולה לגרור ולעורר חיבה[3].
[1] ש"ך יו"ד סי' קצה ס"ק כ: "דודאי אף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה כמש"ל סי' קנ"ז ס"ק י' מה שאין כן הכא, וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדפק של אשה אפילו אשת איש או עובדת כוכבים אף על פי שיש רופאים אחרים עובדי כוכבים וכן עושים שאר מיני משמושים ע"פ דרכי הרפואה, אלא הדבר פשוט כמ"ש".
וראה שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סי' יד, שמה שכתב הש"ך בהמשך דבריו שם שאין להתיר לבעל למשמש הדופק של אשתו נדה "רק במקום סכנה ובליכא סכנה אסור לבעלה למשמש הדפק כשהיא נדה – אינו מצד איסור קריבה דאיכא בכל העריות אלא מצד דיני התרחקות בין הבעל לאשתו בימי נדותה שאסרו מדרבנן".
ועל פי זה מסיק האגרות משה שם: "עכ"פ לדינא בנשים אחרות אף בא"א ונדות ונכריות ליכא איסור שלא בדרך תאוה לכו"ע, ולכן לא שייך לחוש מללכת בסאבוויי ובאסעס [=רכבת ואוטובוס] בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאוה וחבה".
וכתב עוד שם: "וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה".
ובהמשך דבריו מסייג האגרות משה את ההיתר לנסוע ברכבת ואוטובוס בשעה שנדחקים שם אנשים ונשים, שאם "יודע שהוא יבוא לידי הרהור" אזי "יש לו למנוע מללכת אז".
[2] שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קלז, על פי דברי הש"ך שבהערה הקודמת: "דלא אסרו אלא כשלא ניכר שאינו לחיבת ביאה, ומשמוש הרופאים ניכר שאינו לחיבת ביאה אלא לרפואה, ולפ"ז גם לעולא וחבריו אסור דהא הוא מעשה חיבת ביאה רק שהם לא מתכוונים לזה שאסור מדרבנן".
וכעין זה כתב שם ח"ג סי' נד: "שמדרבנן אסרו גם שלא בדרך תאוה, משום דאפשר לבא מזה גם להתקרבות דבדרך תאוה, וגם בשביל הרואים שלא יבחינו ויחשבו שהוא דרך תאוה כו', ולכן באשת איש ובשאר עריות ונדות וגם בפנויות טהורות שנאסר בהן היחוד שחזינן שיש לחוש בהו שיבא מזה לידי איסור אסרו מדרבנן חבוק ונשוק וכל נגיעות אף שלא לדרך חיבת ביאה ותאוה כו', וא"כ צריך לומר שמה שמסיק הש"ך אחר שכתב שליכא איסור דאורייתא אלא בדרך חיבת ביאה וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים הדפק של אשה ואפילו א"א או נכרית אף על פי שיש רופאים עכו"ם וכן עושים שאר מיני משמושים ע"פ דרכי הרפואה, שמה שמותר להו אף מדרבנן הוא משום דבעבידתייהו טרידי מועיל לסלק איסור זה משום דלכן אין לחוש שיבואו לעשות מיני קרוב בשביל שהותר להם הקרוב והנגיעות דלצורך רפואה, וגם שידוע לכל שהוא לצורך רפואה".
[3] ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' קיג: "ולהושיט יד לאשה כדרך הנותנים שלום בהפגשם, פשוט שאסור אף לפנויה שהרי הן נדות וכ"ש לאשת איש". ושם אה"ע ח"א סו"ס נו: "ובדבר שראית שיש מקילין אף מיראי ה' ליתן יד לאשה כשהיא מושיטה אולי סוברין דאין זה דרך חבה ותאוה אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז". ושם ח"ד סי' לב אות ט: "בדבר להושיט יד לאשה כדרך הנותנים שלום בהפגשם ודאי הוא פשוט שאסור כדכתבתי באו"ח ח"א סימן קי"ג דהרי יש לו לחוש גם לדרך חבה והנאה, אבל כתבתי בח"א דאה"ע סוף סימן נ"ו לאחד שראה שיש גם יראי ה' שמקילין שיש לדון לכף זכות דסומכין ליתן כשהיא מושיטה להם שלא יעשה להו דרך חבה ותאוה, וגם שם כתבתי דלמעשה קשה לסמוך ע"ז".
אתר "ואלה המשפטים" בראשות הרב יהודה ליב נחמנסון שליט"א.
שיעורים מרתקים בנושאים מגוונים, תשובות הלכתיות מעניינות ומחכימות.