כתובה

שאלה:

האם יש טעם למנהג חב"ד – שאת הכתובה כתבו מבעוד יום – ולא כותבים את התאריך של יום הנישואין, וגם קבלת הקנין וכו'… כדי שלא יהיה לכתובה דין שטר מוקדם כמו שמובא בספר תורת מנחם חלק י' עמוד 199 ולא כמנהג העולם להקפיד לכתוב בכתובה תאריך של יום הנישואין?

תשובה:


  • אצל רבותינו נשיאינו כתבו לכתחילה את הכתובה ואף חתמו עליה ביום גם אם החופה היתה בלילה[1].

  • אין כאן דין שטר מוקדם, כיון שמדובר בשטר שיש בו קנין וממילא השעבוד אכן חל מזמן הקנין והחתימה על הכתובה ולא מזמן החופה[2].

  • מצד התקשרות למנהגי רבותינו, וכיון דנפיק מפומיה וכו', נהגו חסידים לחתום על הכתובה מבעוד יום כנ"ל[3], אף שבדברי רבותינו לא נתבאר שכך דוקא צריך לעשות[4], ואף לא מצאנו בדבריהם הסבר ליתרון ע"פ הפשט או הנסתר במנהג זה[5].

  • אף שבכתובה כתוב שהחתן אמר לכלה הווי לי לאנתו כו', ודבר זה עדיין לא אירע בשעת החתימה, מכל מקום אין כאן חתימה של שקר. וג' ביאורים מצאנו בדבר: א. כיון שכבר עסוקים באותו ענין[6]. ב. אין העדים מעידים על הקידושין עצמם אלא על ההתחייבות הממונית הבאה בשייכות עם קידושין אלו[7]. ג. בתנאים שכותבים קודם וסמוך לכתובה מתחייב החתן לדור עם הכלה בשלום ואחווה והרי זה כאילו אמר לה הווי לי לאנתו[8].

  • יש שכתבו שבמנהגנו הנ"ל יש אף מעלה הלכתית, בכך שכבר בשעת הכניסה לחופה מובטחת הכלה לחלוטין בסכום הכתובה, משא"כ כשכותבים הכתובה בלילה אינה מובטחת בסכום הכתובה לגמרי עד סוף היום הבא מאחר ובשטר הכתובה אין כותבים שעות[9].

  • למרות שע"פ דין יש מקום לחתום על הכתובה אפילו כמה ימים קודם החופה[10], והיו קהילות בישראל שנהגו כך[11], מ"מ למעשה לא נהוג אצלינו לעשות כן אלא מקבלים קנין וחותמים על הכתובה ביום הסמוך לחופה[12]



מקורות:

[1]  ראה תורת מנחם ח"י עמ' 199 (אודות חתונת הרבי): "את הכתובה כתבו (לא סמוך להחופה אלא) מבעוד יום, וגם קבלת הקנין וחתימת העדים היו מבעוד יום, ובעת החופה היתה רק מסירת הכתובה. ולהעיר שע"פ דין יכול להיות שעבוד הכתובה גם כמה ימים קודם הנישואין".


[2]  ראה טיב קידושין על שו"ע אה"ע סי' מה ס"ק כב: "קשה איך כותבין הכתובה קודם קידושין שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי שמא לא יקדשנה באותו יום רק אחר זמן והוי לה כתובה מוקדם כו'. וצריך לומר דאיירי בשטר שיש בו קנין כנהוג בכתובות". וראה הערה הקודמת "קבלת הקנין כו' מבעוד יום".


[3]  ראה עד"ז תורת מנחם ח"ה עמ' 146 לענין אכילת מצה שרויה באחרון של פסח. עיי"ש.


[4]  ראה הלשון בהערה 1: "יכול להיות כו' גם כו'".


[5]  ומנהג תוניס דלהלן הערה 11 היה מפני אונס השלטון כמבואר בשו"ת בית נאמן המצויין שם.


[6]  ראה לבוש אה"ע סי' סו סי"א: "היה מן הראוי שלא לחתום הכתובה עד אחר החופה, דאיך יחתומו על וצביאת מרת פלונית והות ליה לאינתו קודם שתיכנס לחופה והוא שקר גמור, ומה שהעולם אין נזהרין בזה כו' וסומכין כיון שעסוקין באותו ענין לא מחזי כשיקרא".


[7]  כן כתבו פסקי דין ירושלים ח"ד עמ' רצה. שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' צא-צב.


[8]  קונטרס מנהג חב"ד בכתיבת הכתובה להגרמ"ש אשכנזי עמ' 21.


[9]  קונטרס מנהג חב"ד הנ"ל עמ' 8-11.


[10]  כנ"ל הערה 1.


[11]  שו"ת בית נאמן ח"א עמ' תלד שכן היה המנהג הפשוט בתוניס.


[12]  שהרי המנהג הוא כיון דנפיק כו' כנ"ל, ואין לך בו אלא חידושו שרבותינו נשיאינו עשו כן ביום הסמוך לחופה ולא קודם לכן.