בשעה שהוציאו ספר תורה מארון הקודש נפל מתוכו ספר תורה אחר (כנראה מפני שקודם לכן הונח באופן לא יציב), מה צריך לעשות על פי הלכה
מאן-דהו הראה לי פלאייר של ארגון בחגוי הסלע תחת הכותרת "ה'צמח צדק' מלובאוויטש כתב לאסור פאה נכרית!". הייתכן?
האם מותר בשבת לפתוח אריזות ניילון שבהם עטופים סכו"ם וצלחות חד פעמיות? האם ישנן אריזות שיש בעיה בפתיחתן בשבת?
יהודי שמביא לסעודת מצוה מאכלים שהוכנו בביתו, ואומר "שהכל כשר למהדרין", האם ניתן לסמוך על דבריו?
האם מותר לשתול שני מיני זרעים שונים, אחד ירק והשני תבלין [קמומיל] בעציץ מחולק? [אדניות שמצויות כיום – שזה כלי אחד מחולק לשניים שמרכיבים אותו על גדר, ואין מרחק של טפח בין אחד לשני].
וכן האם יש איסור כלאים בדברים המיועדים לריח ויופי ולא לאכילה או תיבול? [לדוגמא מליסה ונענע שיש להם ריח ערב].
אדנית המחולקת לתאים שונים, ומחיצות התאים גבוהות מהעפר שבאדנית (באופן שהצמחים לא יתערבו זה בזה גם אחרי שיגדלו), מותר לזרוע בכל תא מין שונה ואין צורך בהרחקה[1].
איסור כלאי זרעים קיים בכל צמח שראוי למאכל אדם או מאכל בהמה (גם אם האדם זורע אותו רק למטרת ריח וכדומה). יש לחשוש לאיסור כלאיים גם בצמחים שאינם ראויים לאכילה בעצמם אך ראויים לתיבול מאכלים[2]. אבל צמחים שאינם ראויים למאכל אדם או בהמה, אלא לרפואה או לריח או ליופי – אין בהם איסור כלאיים[3].
[1] בשו"ע יו"ד שם סכ"ב נתבאר שכדי לזרוע שני מינים זה בצד זה צריך שיהיה בינהם גדר "גבוה עשרה טפחים". והסיבה לכך כי על ידי גדר גבוהה כזו "הרי הם נראים מובדלים זה מזה". אבל ראה שם סל"ד לענין מינים שונים הנזרעים בערוגה אחת, שצריך להרחיק ביניהם טפח ומחצה "כדי שלא יינקו זה מזה". ובנידון דידן שהאדנית מחולקת במחיצות, גם אם אין מרחק טפח ומחצה בין המינים אינם יכולים לינוק זה מזה. וראה עוד שם סל"ד "שבזמן שיש בין ב' המינים הרחקה הראויה להם כדי שלא יינקו זה מזה אין חוששין למראית העין". לפי זה בנידון דידן שאינם יכולים לינק זה מזה מחמת המחיצות המחלקות, אין לחוש למראית העין.
[2] הגרש"ז אוירבך במעדני ארץ כלאים פ"א סוף ה"ד.
[3] שו"ע יו"ד סי' רצז ס"ג: "אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם, אבל עשבים המרים וכיוצא בהם, מן העיקרים שאינם ראויים אלא לרפואה וכיוצא בהן, אין בהן משום כלאי זרעים". ובט"ז שם ס"ק ב: "למאכל אדם. לאו דוקא אדם אלא הוא הדין מאכל בהמה".
