א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
אבא שלי ער יותר בשעות הלילה. הוא מתקשר אלי באופן קבוע בשעות מאוחרות למשל 11 בלילה או 12 בלילה, ואני עייפה יותר בשעות אלו, וגם היכן שאני גרה זה יותר קשה לי לדבר מאוחר (כי ישנים וכו'). אבא שלי לוקח קשה אם אני לא עונה לו. אם אני מתקשרת מוקדם יותר, הוא אומר לי שהוא עסוק ונדבר מאוחר יותר וכו'. מה לעשות?
התורה מצווה אותנו להיזהר מאוד בכיבוד אבא ואמא[1]. על מצוה זו יש להקפיד גם כאשר הדבר כרוך בטרחה וקושי[2].
אמנם, אם ההורה מטריד בצורה מוגזמת ובא בדרישות משונות הגורמות צער וסבל בלתי נסבלים בעליל, מותר להתחמק ממנו[3]. אך בכל אופן אסור לדבר אליו בצורה פוגעת[4].
אישה נשואה, פטורה מלמלא את בקשות אביה ואמה באם הדבר מפריע לבעלה[5].
[1] שו"ע יו"ד סי' רמ ס"א: "צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו".
[2] ראה שו"ע שם ס"ד: "איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא, ויתננו לו בסבר פנים יפות".
[3] שלטי הגבורים קידושין יג, ב בשם ריא"ז: "אם רואה אביו ואמו שהן בעלי דעות רעות ומצערין אותו יותר מדאי ישמט מלפניהם".
וראה גם שו"ת מהרי"ק סי' קסו: "ואשר נסתפקת אם יש כח ביד האב למחות ביד בנו לישא אשה אשר יחפוץ בה הבן, לעניות דעתי נראה שאם היא אשה ההוגנת לו שאין כח ביד האב למחות ביד הבן, חדא דאפילו לענין ממון אודי ליה רבנן לרבי ירמיה כמאן דאמר משל האב וכן פסקו כל פוסקי הלכות אשר ראיתי, כל שכן הכא שהוא דבר השייך בצערא דגופא להניח האשה אשר חפץ בה ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך".
[4] שו"ע שם ס"ח: "עד היכן כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק".
[5] שו"ע שם סי"ז: "אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת". ובש"ך שם ס"ק יט: "ונראה דאם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש".
