א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
מה ההלכה בענין לקחת אדם מבוגר לבית הכנסת או להשתתף בסדר של פסח על כסא גלגלים על ידי גוי במקום שאין עירוב.
אם ברחובות המובילים מביתו של האדם המבוגר לבית הכנסת או למקום עריכת הסדר אין עוברים שישים אלף איש ביום, וגם רחובות אלו אינם מחוברים ישירות לרחובות סואנים שכאלו[1], המנהג מעיקר הדין להחשיב רחובות אלו ככרמלית שאיסור הטלטול בהם מדרבנן בלבד[2] ועל כן מותר לומר לגוי לקחתו ולהחזירו על כסא גלגלים מאחר והלקיחה היא לצורך מצוה והחזרה היא לצורך גדול[3].
במה דברים אמורים, במבוגר שאינו יכול ללכת בכוחות עצמו כלל. אבל אם הוא יכול ללכת מעט בכוחות עצמו, גם אם מדובר ברחובות שעוברים בהם שישים ריבוא בכל יום מותר לומר לגוי לקחתו לבית הכנסת או לעריכת הסדר וכן להחזירו על כסא גלגלים[4].
[1] ראה שוע"ר סי' שמה סי"ב, שגם רחובות קטנים הרחבים י"ג אמה ושליש, ומפולשים לרחובות גדולים, אפילו לרוחבם, דינם כמותם.
[2] שוע"ר סי' שמה סי"א: "איזו היא רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה על ט"ז אמה, שכן הי' רוחב הדרך במחנה לוים שבמדבר כו'. ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא כרמלית. ועל פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה, ואין למחות בידם שיש להם על מי שיסמכו (וכל ירא שמים יחמיר לעצמו)".
[3] שוע"ר סי' שז סי"ב: "דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת כו' לצורך מצוה כו', והוא הדין לצורך גדול".
[4] שוע"ר סי' שח ספ"א: "האשה מדדה את בנה אפילו ברשות הרבים שאין לגזור שמא תגביהנו ותוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים שאף אם תעשה כן לא תעבור על דבר של תורה אלא על דבר של דברי סופרים שהחי נושא את עצמו כו', ואם הוא קטן כל כך שצריך לגרור ב' רגליו ונשאתו ברשות הרבים חייבת שבקטן כזה אין אומרים החי נושא את עצמו וכן הנושא את הכפות או את החולה שאינו יכול לילך כלל חייב מפני שאינן נושאין את עצמן כלל ואף אם הוא גדול כל כך שיכול לילך ברגליו לבדו אסור לישא אותו אפילו בכרמלית שלא אמרו החי נושא את עצמו אלא לפטור מחטאת אבל עכ"פ אסור מדברי סופרים משום שבות".
