טבילה בים בשבת

[1] שוע"ר סי' שכו ס"ז: "מותר לטבול מטומאתו בשבת כו', מותר לטבול לקרי כו', וכן המומר ששב בתשובה מותר לטבול בשבת כו', וכן כל אשה שצריכה לחזור ולטבול לחומרא בעלמא מותרת לטבול בשבת".

[2] לא משום חציצה, דאף שכתב הש"ך יו"ד סי' קצח ס"ק נו דמה שאמרו שם סמ"ו "נדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה" זהו "דוקא באותן הבגדים שהן רפויין עליה אבל לא באותן שהן מהודקין", זהו לגבי טבילת נדה דאורייתא, מה שאין כן לגבי טבילת עזרא ("שטבילה זו אינה מן התורה ואף לא חיוב גמור מדברי סופרים" – שוע"ר סי' שכו ס"ז) ועל אחת כמה וכמה טבילת תוספת טהרה של גברים כתב האשל אברהם מבוטאטשש סי' פח: "חציצה לגבי טבילה הנ"ל נראה שאין מקפידים בה כעת אחר שבטלוה מחובה, ובפרט חציצה שאין בה דררא דאורייתא כגון מעוטו".

[3] משום חשש סחיטה, כמבואר בשוע"ר סי' תריג ס"ח-סי"ג: "ההולך לבית המדרש כו' יכול לעבור במים כו', ובלבד שיעשה שינוי מכל עובר במים בחול כו', כדי שעל ידי השינוי יזכור שהיום אינו חול ולא יבוא לסחוט את בגדיו כו'. אף במקום שהתירו לו לעבור במים לא יעבור אלא אם כן אין לו דרך אחרת כו', שהוא קרוב לבוא לידי סחיטה".

[4] שוע"ר סי' שלט ס"א: "אין שטין על פני המים, גזרה שמא יעשה חבית של שייטין דהיינו כלי של גומא שוארגין אותו ועושים כמין חבית ארוכה ולמדין לשוט בו. במה דברים אמורים, בנהר, אבל בכלי מותר, שאין דרך לעשות חבית לשוט בה בכלי. אבל בברכה שבחצר אסור, מפני שכשהמים נעקרים כששט הרי הם יוצאים חוץ לבריכה והרי זה דומה לנהר, ואם יש לה שפה סביב מותר לשוט בה, שאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם והרי זה דומה לכלי". וראה שם סי' שכו ס"ו.

[5] שוע"ר סי' שלט ס"ט: "אסור לאדם להשיט דבר בנהר להוליכו מאצלו או להביאו אצלו מפני שזהו גם כן בכלל הגזירה שגזרו שלא לשוט בשבת, ולכן קסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים. וכל זה בנהר, אבל בכלי או בבריכה שיש לה שפה לא גזרו כלל כמו שנתבאר למעלה". וראה שם סי' שכו ס"ו.

[6] שוע"ר סי' שא סס"א: "מותר לעמוד על שפר הנהר ולרחוץ ידיו בנהר, ואין בזה איסור במה שמוציא המים שעל ידיו מן הנהר אל שפתו, לפי שהנהר הוא כרמלית ושפת הנהר הוא גם כן כרמלית ומותר להוציא מכרמלית לכרמלית בפחות מד' אמות, רק שיזהר לנגב ידיו יפה מיד שהוציאם מהנהר קודם שילך ד' אמות, וכן הרוחץ בנהר צריך לנגב גופו יפה כשעולה מהנהר שלא ישארו עליו מים ויטלטלנו ד' אמות בכרמלית".

[7] ראה בן איש חי שנה שניה פרשת פקודי סעיף ח: "השער אין בסחיטתו איסור מן התורה, מפני שהשער קשה ואינו בולע מים בתוכו, אך סחיטת שער אסורה מד"ס, והטובל בשבת בין איש בין אשה לא יסחטו השערות שלהם, אלא יביאו מטפחת גדולה המיוחדת לניגוב, ויתנגבו בה ויקנחו בה פניהם וראשם, ואף על גב דע"י הקנוח נסחט השער, הוי סחיטה כלאחר יד, וכיון דסחיטת שער דרבנן התירו בכה"ג דאי אפשר, משום דהוי כלאחר יד והמים הנסחטין הולכין לאיבוד, ועכ"ז לא יקנח בכח, אלא בנחת לאט לאט עד שיבלעו המים שבשער במטפחת". הובאו דבריו בקצות השלחן סי' קלג בדה"ש ס"ק ח.