חמץ שעבר עליו הפסח

שאלה:

  • הגעתי לדירה שנמצאת בשוויץ לצרכי מחקר. בדירה זו מתארחים חוקרים מישראל, רובם ככולם יהודים. לא כולם דתיים, אם כי ייתכן שהם שומרי כשרות. יש בדירה כמה מוצרים פתוחים או סגורים שעליהם יש כשרות והם מישראל ורק רציתי לדעת מבחינת חמץ שעבר עליו הפסח מכיוון שלא ברור לי מתי הגיע המוצר לדירה. האם אני יכול להניח כי המוצר הגיע לאחר הפסח (כי הגיעו לכאן לפחות שלושה ארבעה חוקרים לאחר הפסח) ולהסתמך על כך שרוב המוצרים בישראל נמכרים בפסח?
  • כמו כן, יש בשוויץ מוצרים כשרים לפי רשימה המפורסמת באתר של הקהילה, אך ודאי הרשת בשוויץ לא מכרה את החמץ? האם לחשוש רק בחמץ גמור, או גם בכל מקרים המנויים למעלה?
  • מתי מגיע השלב שכבר לא חוששים לחמץ שעבר עליו הפסח, אחר חודשיים, שלושה, ארבעה?

תשובה:


  • חמץ לאחר הפסח שלא ידוע האם עבר עליו הפסח ברשות יהודי באיסור או לא, לכתחילה אין לאוכלו. אם אי אכילתו תגרום הפסד מרובה, מותר לאוכלו[1]. 'הפסד מרובה' אינו סכום קבוע, אלא הדבר תלוי במצב האדם, המקום והזמן[2].

  • מוצר שאינו ממש חמץ רק יש בו תערובת חמץ, אם תערובת החמץ אינה ניכרת בפני עצמה אלא בלולה במוצר, ויש בשאר רכיבי המוצר פי שישים כנגד אחוזי החמץ שבו, בכל אופן אין בו משום חמץ שעבר עליו הפסח[3].

  • אין שיעור זמן קבוע שבו כבר לא חוששים לחמץ שעבר עליו הפסח. הדבר תלוי בסוג המוצר ובשיעור תחלופת המוצרים במקום שלגביו התעורר הספק, וכל מקרה לגופו



מקורות:

[1] שוע"ר סי' תמח ס"ל: "אם אפשר לתלות שנפל שמה לאחר הפסח מותר באכילה בכל ענין אפילו נמצא בתוך ביתו של ישראל שכל ספק דברי סופרים להקל כו'. ויש מחמירין בכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח לאסרו באכילה ויש לחוש לדבריהם במקום שאין שם הפסד מרובה".


[2] שדי חמד כללים מערכת הה"א אות צ: "דהכל לפי ראות המורה העשיר לפי עושרו כו' דהפסד מרובה לא תלי במהות הדבר אלא הכל לפי הענין לפי הזמן ולפי האדם העשיר כפי עשרו והדל לו ימעיט".


[3] שוע"ר סי' תמב ס"ג-ד: "פחות מכזית חמץ שנתערב ויש בהתערובת טעם חמץ כו' עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי כל התערובת הזה אסור באכילה מפני שיש בו טעם חמץ שעבר עליו הפסח כו', אבל אם יש בו ששים שבודאי אין החמץ נותן טעם בששים פעמים כמותו, אם נבלל החמץ בהתערובת יפה יפה שלא נשאר בו חמץ משהו עומד בעינו בתוך התערובת מותר אפילו לאכול כל התערובת בתוך הפסח כו'". וראה שם סי"ד-טו שאם התערובת היא "מין במינו יבש ביבש" די "ברוב היתר" כדי להתיר התערובת באכילה לאחר הפסח.