כאשר רוצים לחתוך בשבת ירקות להכנת 'סלט' לצורך קידושא רבא הנערך לאחר התפילה בבית הכנסת, ומחמת ריבוי המשתתפים אי אפשר להתחיל לחותכם לאחר התפילה, האם
האם אפשר לקנות פירות מכל חנות המושגחת על ידי כשרות מוכרת הנושאת שם בד"ץ או מהדרין?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
כאשר רוצים לחתוך בשבת ירקות להכנת 'סלט' לצורך קידושא רבא הנערך לאחר התפילה בבית הכנסת, ומחמת ריבוי המשתתפים אי אפשר להתחיל לחותכם לאחר התפילה, האם אפשר לעשות כן קודם התפילה?
אפשר, ויחתכו לחתיכות גדולות קצת מכפי שחותכים ביום חול.
עצם העיסוק בהכנת מאכלים קודם התפילה לצורך הקידוש שלאחר התפילה אינו דבר מופרך, כי למרות ש"אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם תפלת י"ח בשחר כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל"[1], מכל מקום כאשר הדבר נעשה לצורך סעודת מצוה הדבר מותר, ועל דרך המבואר בשוע"ר[2] ש"ביום טוב שחרית מאחרין מעט לבא לבית הכנסת כדי שיכינו מקצת צרכי הסעודה קודם הליכה לבית הכנסת".
אלא שבענין חיתוך ירקות בשבת צריך זהירות מאיסור טוחן, וכמבואר בשוע"ר[3]: "אסור לחתוך הירק דק דק כדי לאכלו כו' ואם חתך דק דק חייב משום טוחן".
בגדר "דק דק" לא מצאנו בפוסקים גודל ברור. אבל כמדומה שמוסכם על כל הדיעות שאם חותך הירק יותר גדול מכפי הרגילות לחותכו בחול[4], ומדובר בחתיכות בגודל כזה שלא ניתן לבלוע בלא לעיסה[5], אין זה בכלל "דק דק".
בהמשך דברי שוע"ר הנ"ל כתב שאם חותך על מנת לאכול "לאלתר" רשאי לחתוך אפילו דק דק: "וכל זה בחותך ומניח ואינו אוכל לאלתר אלא לאחר שעה, אבל מותר לחתוך דק דק כדי לאכול לאלתר כו' סמוך לסעודה ממש". והוסיף ש"במדינתנו נהגו" לסמוך על היתר זה.
בקצות השולחן[6] כתב שגדר "לאחר שעה" (שאסור לחתוך "דק דק") אין הכוונה "לשעה אחת מכ"ד שעות במעת לעת", אלא הכוונה "לאחר זמן" ואפילו "פחות משעה". כלומר, כדי שהחיתוך ייחשב "לאלתר" צריך שיחתוך "סמוך לסעודה ממש". לפי דבריו ברור שכשחותך ירקות קודם התפילה בשביל הקידוש שיתקיים לאחר התפילה (שהוא בערך אחרי שעתיים), אין זה חותך "לאלתר".
עוד כותב שוע"ר בענין חיתוך ירקות: "ויש מפקפקים על היתר זה [=דלאלתר], ונכון לחוש לדבריהם ליזהר לחתוך את הירק (שקורין שלאטי"ן) לחתיכות גדולות קצת שאז אין בו משום טוחן לדברי הכל".
מפשטות לשון שוע"ר שכתב "ליזהר לחתוך את הירק לחתיכות גדולות קצת שאז אין בו משום טוחן לדברי הכל", משמע שבאופן זה שחותך "לחתיכות גדולות קצת" אין איסור טוחן כלל אפילו חותך שלא לאלתר[7]. דאילו היתה כוונתו להתיר רק לאלתר, היה לו לכתוב "ליזהר גם לחתוך את הירק לחתיכות גדולות", שאז היתה ברור שהתנאי ד"חתיכות גדולות קצת" אינו מועיל אלא בנוסף לתנאי ד"לאלתר". אבל מכך שכתב בסתמא "ליזהר לחתוך את הירק לחתיכות גדולות קצת כו'" משמע שבתנאי זה לבדו "אין בו משום טוחן לדברי הכל" אפילו שלא לאלתר.
לפי זה מסתבר שאם חותכים הירקות אפילו קודם התפילה (שלא "לאלתר") ומקפידים לחתוך קצת גדול יותר מהרגילות בחול והחתיכות לא ניתנות לבליעה, הדבר מותר לכתחילה.
אמנם, בבית יוסף[8] מצאנו שכדי להתיר חיתוך הירקות "לדברי הכל" צריך שיתקיימו שני תנאים: "נכון הדבר להזהיר שיחתכום לחתיכות גדולות קצת ושיאכלו לאלתר וכל כהאי גוונא נראה דלית ביה בית מיחוש לדברי הכל".
וראה ביאור הלכה[9] שכתב לבאר מדוע נזקק הבית יוסף גם לתנאי "שיאכלו לאלתר" בנוסף לתנאי ד"חתיכות גדולות קצת", וז"ל: "דכבר כתב בספר יראים להרא"מ דשיעור דקותן לא נודע לנו וכן משמע בב"י דהצריך לענין היתר אישלאנד"א שיעשה חתיכות גדולות במקצת וגם יהיה סמוך לסעודה". כלומר, הבית יוסף לא רצה לסמוך על ההיתר ד"חתיכות גדולות קצת", כיון שיש לחשוש שגם כשיעשה חתיכות גדולות קצת עדיין זה בכלל "דק דק" שחייב משום טוחן, ולכן צריך לצרף גם ההיתר ד"לאלתר" לצאת מידי כל ספק.
אכן, כמדומה שמדברי שוע"ר הנ"ל מוכח שלא סבירא ליה כן, דאם כן לא היה לו לכתוב בניסוח "ליזהר לחתוך את הירק לחתיכות גדולות קצת שאז אין בו משום טוחן לדברי הכל", שמלשון זו משמע בפשטות שעצם החיתוך "לחתיכות גדולות קצת" מפקיע את איסור טוחן "לדברי הכל" כי הוא מחוץ לגדר "דק דק" ומותר לכתחילה גם בלי התנאי ד"לאלתר".
ולדברי הביאור הלכה שהטעם שהבית יוסף הצריך גם התנאי ד"לאלתר" הוא משום שחשש לדברי היראים "דשיעור דקותן לא נודע לנו", הרי שעל פי הנ"ל יוצא שאדה"ז לא חשש לדברי היראים אלא הניח בפשטות שנדע לחתוך "חתיכות גדולות קצת" באופן שיצא מגדר "דק דק" ואין בו טוחן "לדברי הכל".
ולהעיר ממה שכתב בספר שביתת השבת[10] על דברי היראים: "בספר יראים כתב יש להזהר שלא לפרר פירות לפירורין דקין ושיעור דקיקתן ופרירתן לא ידעתי לפרש עכ"ל. אבל שאר פוסקים כתבו דלא מחייב אלא אם כן מפרר דק דק, וזו לשון האור זרוע הלכות שבת סי' ס' האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן פירש רש"י פרים במ"ם גרסינן כו' מחתכן הדק עכ"ל, ובערוך כתוב האי מאן דפרים סילקא שהיא כעין כתישה ואינו כעין חתוך חייב משום טוחן, ויש מי שאומר מאן דפריס כמו הלא פרוס עכ"ל. מדברי רש"י ומלשון א' של ערוך לא מקרי טוחן אלא דק דק כו', הא למדת שהחותך ירקות דק דק חייב משום טוחן".
מבואר מדברי שביתת השבת שהיראים הוא 'דעת יחיד' במה שכתב ששיעור הדקות אינו ידוע, כי מדברי רש"י והאור זרוע והערוך משמע שלא היה אצלם ספק בדבר, מדנקטו בפשטות שהאיסור הוא דוקא במחתך "הדק" דהיינו "דק דק". ואפשר שמשום כך שינה אדה"ז מדברי הבית יוסף ונקט שבמחתך "לחתיכות גדולות קצת" אין בו טוחן "לדברי הכל" גם שלא לאלתר.
_____________________
ציונים והערות:
[1] שוע"ר סי' פט ס"ד.
[2] סי' תקכט ס"ח.
[3] סי' שכא ס"י.
[4] ראה ברית עולם, זילבר, הטוחן אות כ: "דכל דבר לפי מה שרגילים לחתוך נקרא דק כו', לעשות חתיכות יותר גדולות מכפי שרגיל בחול".
[5] ראה שולחן שלמה שבת ח"ב עמ' תמח: "השיעור של דק דק היינו שיכולים לבלוע כמו שהם".
[6] ח"ה דף סה, ב.
[7] וכך הבין בדבריו הרב שמעון רייטשיק בספר תפארת יהודה קלמן ח"ב (תדפיס) מדור אנגלית עמ' 5. ועיין עוד שבת כהלכה ח"ג פכ"א הערה נז.
[8] סי' שכא.
[9] שם סי"ב ד"ה המחתך.
[10] ח"ב כללי טוחן דף כב, ג.
