חיוב לטיפולי IVF

שאלה:

אני נשוי כמה שנים ולא זכינו לילדים, [לבני גילי יש כבר 4 ילדים ויותר] ניסינו עשרות סגולות, ברכות מרבנים רבים, טיפולים אלטרנטיביים מכמה סוגים, וכמובן גם המון טיפולים רגילים [כולל הזרעות – UI] ללא הצלחה. כעת הרופאים אומרים שיש לעשות הפריה חוץ-גופית בכדי שנוכל לזכות לילדים. האם אני מחוייב להתרצות לאופן כזה [אשר שנוי במחלוקת גדולה בפוסקים, ולא ברור שמקיימים בכך פרו ורבו, והוא מאד לא טבעי – בלי קדושה וצניעות], או שמותר לי לדרוש לשאת אשה שתוכל ללדת כדרך כל הארץ? יש לציין: א. הבעיה הידועה היא שאשתי לא מבייצת [כרגע כבר שנה ללא ווסת] בעיה זו הייתה בה עוד מנערותה, ולמרות שהוריה ידעו על כך – לא אמרו לי דבר. ב. הרופאים לא יודעים לומר אם יש בעיה נוספת חוץ מהנ"ל, מה שאומר שגם בהפריה חוץ-גופית לא ברור אם תהיה הצלחה. ג. בעבר פסקו בתי הדין שיכול בעל לדרוש גירושין כשיש אפשרות ללדת רק על סמךIVF  אך ראיתי הטוענים שהיום הדין השתנה. האם זה נכון? האם מום זה – הוא מום קטן מנקודת חן במקום נסתר שמבואר בגמרא שהוא מקח טעות? שוב תודה על העזרה בשאלות שלא נעים לשאול פנים אל פנים. יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.

תשובה:

לדעת רוב הפוסקים, ילדים הנולדים בדרך "מלאכותית" (בפיקוח הלכתי ראוי – כמובן) מתייחסים אחרי האב והאם לכל דבר וענין, והאב מקיים בכך מצות פרו ורבו, וכך מקובל להורות כיום[1].


מכיון שכיום תחום ההפרייה החוץ-גופית הפך לנפוץ מאוד, גם אם אחד מבני הזוג מתגלה כמי שאינו יכול להוליד אלא בדרך זו, לא מקובל בבתי הדין לראות זאת כעילה לגירושין[2].


גם אם נאמר שאישה שאינה מבייצת הרי זה מום, אם לאחר שנודע הדבר לבעל המשיך לחיות עמה "כמה ימים" ולא הזדעק מיד על "מקח טעות" – חזקה ש"ידע ונתפייס" ושוב אינו יכול לטעון מקח טעות[3].


מקורות:

[1] ראה שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רנא: "יראה דהגם אם אנו נפסוק בלא קיים עדין פ"ו דמותר הזרעה זאת ואינו נכנס בגדר השחתת זרע כיון שלבסוף יקיים עי"ז מצות פ"ו כרוב הסוברים כן שגם בדרך זה נתקיים המצוה". וכן העלה בשו"ת יביע אומר אה"ע ח"ב סי' א. וראה נשמת אברהם אה"ע סי' א אות ג שהביא עוד כמה פוסקים שכתבו כן.


[2] ראה אסיא עה-עו עמ' 122: "הריון ע"י הפרייה חוץ-גופית, נחשב כיום יותר ויותר לדרך טבעית להולדת ילדים, כאשר מתגלה קושי בדרך הרגילה. למה לראות בדרך זו חריג נדיר, ולהמנע מחיוב בן הזוג או בת הזוג לשתף פעולה? כולנו יודעים שבני זוג סבירים יעשו הכל בכדי לזכות לפרי בטן, יוציאו הוצאות מרובות, וירחיקו נדוד לרופאים הטובים שבידם להושיע. בהפריה חוץ-גופית רגילה, מידת המאמץ הנדרשת מן הצדדים, אינה עולה על מה שבני זוג סבירים עושים לזכות בילדים, ולמה לא נחייבם בכך. על כן, אני נוטה להגיע למהסקנה, שכיום יש מקום לחיוב בן הזוג הסרבן, לפעול בדרך זו, במידה ומדובר בהפריה שאינה חורגת מן המקובל".


[3] שו"ע אה"ע סי' קיז ס"י: "שהה כמה ימים וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה אפילו היה בתוך הקמטים או בכף הרגל, אין שומעין לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וידע ונתפייס".