חובת פרנסת הבית מוטלת על הבעל. הוא זה שהתחייב על כך בכתובה, לא האשה[1].
חובת האישה לעבוד היא רק כאשר יש בכך צורך כדי למנוע ממנה שיעמום שהוא דבר המביא להיפך הקדושה[2]. וגם זה בתנאי שהעבודה מתאימה עם הוראת התורה "כל כבודה בת מלך פנימה" (ובכל ספק בענינים אלו יש לשאול רב מורה הוראה המכיר את הנסיבות)[3].
כמו כן יש לזכור את דברי הרבי שהמקצוע "הכי חשוב" לאשה הוא "להיות עקרת בית טובה"[4]. לכן כל עיסוק אחר שלה מותנה בכך שאינו בא על חשבון תפקידה העיקרי הזה[5].