חברת תיירות

שאלה:

אני זכיין בחברת תיירות. זה סוג של שותפות. העניין הוא שהחברה מוכרת בארץ שהייה במלונות בארץ ובעיקר בחו"ל. יש לחברה הסכם עם גוי לגבי העבודה שנעשית בשבת. אני לא שואל על בעיית המכירות שנעשות בשבת. אני שואל על כך שהחברה מוכרת בעצם אוכל טרף לגמרי להרבה יהודים שאינם שומרי תומ"צ, שנוסעים לנופש בחו"ל ואוכלים במלונות אוכל טרף לגמרי. זה אומר למכור ליהודים את השהייה במלון בפסח, ששם אוכלים חמץ גמור, וכן ביום כיפור ששם אוכלים כרגיל. וכיו"ב. שאלתי היא, האם צריך על דבר זה היתר? או שאין בזה בעיה כיון ש"זו בחירה" של היהודי אם לאכול שם או לא. ואנחנו גם לא ממש מוכרים את האוכל לאדם רעב שבא לאכול, אלא מוכרים את השהייה במלון כולל הארוחות. שמעתי כל מיני לימודי זכות על זה, ולא נחה דעתי. שאלתי היא, האם חובה עלי כשותף ברווחים של החברה, לעמוד על כך שהעניין ייבדק ויקבל אישור של רב בהסכם עם גוי וכיו"ב? או שאני יכול להיות רגוע כי מסייע אין בו ממש ועוד כל מיני תירוצים כאלה?

תשובה:




    • המוכר ליהודי 'חבילת נופש' הכוללת שהייה במלונות שאינם כשרים, אם יש מקום 'לתלות' שבפועל לא יאכל שם איסורים – כגון שמא יקח מהמלון רק פירות וירקות חיים, הדבר מותר[1].

    • אבל אם אין מקום 'לתלות' שלא יאכל איסורים במלון, כגון שאמר במפורש שמתכנן לאכול מכל מה שיוגש לו שם, אף שיש פוסקים שכתבו להקל בכגון דא מכיון שהאיסור בפועל נעשה בעוד זמן ולא מיד בשעת הסיוע[2], מדברי אדמו"ר הזקן משמע שיש בכך איסור מדרבנן משום "מסייע לעוברי עבירה"[3], ועל כן במצב כזה יש להימנע מלמכור 'חבילת נופש' הכרוכה באיסורים.

    • יש לציין שאם סגירת ההזמנה נעשית עם נציג שהלקוח מכיר אותו כיהודי שומר תורה ומצוות, והאיסורים הכרוכים באותה 'חבילת נופש' מוחלטים וברורים וניכרים לעין כל, יש על הנציג איסור גם משום חילול ה' – כי בשתיקתו הוא כביכול 'מגבה' את הלקוח לעשות עבירות[4].

    • כאשר מדובר על זכיין-שותף בחברת תיירות שרק מקבל אחוזי רווח ואינו מתעסק כלל עם הלקוחות, מאחר וכאמור יש מקרים שבהם מותר למכור 'חבילת נופש' הכוללת שהייה במלונות לא כשרים, יכול לסמוך על כך שאחוזי הרווח שהוא מקבל מגיעים מאותן מכירות הנעשות בהיתר[5].

    • ככלל, ראוי לכל ירא שמים למצוא פרנסה כשרה ומהודרת ללא היזקקות להתרים הנ"ל




מקורות:


  • [1] ראה שוע"ר סי' שמז ס"ג שהמסייע לחבירו לעבור עבירה, אם חבירו יכול לעשות העבירה גם בלעדיו, אינו עובר משום "לפני עיור" מדאורייתא אלא משום "מסייע" מדרבנן. ושם ס"ד כתב שהנותן בשבת לחבירו החשוד על חילול שבת כלי מלאכה, והחבר יכל להשיג הכלי גם בכוחות עצמו, "אם יש לתלות שיעשה בו מלאכת היתר מותר להשאילו". וראה חידושי הרשב"א והריטב"א לגיטין סא, א, וחידושי הרמב"ן לעבודה זרה טו, ב ש"יש לתלות" היינו גם תלייה רחוקה ולא כ"כ מסתברת, כמו להשאיל לאשה החשודה על השביעית 'נפה' על סמך שתשתמש בה "לספור מעות" במקום להכנת אוכל.

    [2] שו"ת כתב סופר יו"ד סי' פג. שו"ת בנין ציון סי' טו. שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפד.


    [3] ראה שוע"ר סי' שמז ס"ד, ושם הלכות ריבית ס"ג, שנוקט דוגמאות שהאיסור אינו נעשה מיד בשעת הסיוע אלא לאחר זמן, ומכל מקום אסר (אף שלגבי הדוגמא דריבית ניתן לדחות דשאני ריבית שהתורה אסרה במפורש אפילו סיוע של עד וערב וסופר מ"לא תשימון" כמבואר בשוע"ר שם, ואכמ"ל).


    [4] ראה תוי"ט יומא פ"ח מ"ח אודות גדר חילול ה': "כל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג"כ קלות בדבר מקרי חלול השם דהיינו מחטיא אחרים".


    [5] ראה שו"ע יו"ד סי' שלא סי"א שבדרבנן יש "ברירה". אנציקלופדיה תלמודית ערך 'ברירה'.