א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
האם זה בסדר לזרוק חמץ לפח ציבורי, כי זה מקום שלא שייך לאדם מסויים? האם אני מכשיל את עובדי העירייה שיפנו את הפח במהלך הפסח?
מעיקר הדין מותר להשליך חמץ קודם זמן הביעור למקום מופקר שכל אדם יכול לקחתו משם, כגון פחי אשפה ציבוריים, ושוב אינו עובר על בל יראה ובל ימצא[1].
אך על פי דברי הפוסקים, יש לחשוש שבכך עלולים להיכשל עובדי העירייה היהודיים בבל יראה ובל ימצא בשעה שיגביהו את האשפה לפנותה בתוך הפסח, כי הללו מן הסתם אינם יודעים לכוון במפורש לא לזכות בחמץ זה[2].
לכן, הטוב ביותר הוא לשפוך על החמץ חומר פוגם כלשהו קודם זריקתו לאשפה הציבורית.
[1] שוע"ר סי' תמה ס"א: "אם קודם שהגיע זמן הביעור הוציא החמץ מרשותו והפקירו והניחו במקום שהוא מופקר לכל כגון בדרכים וברחובות שרשות לכל אדם לעבור שם וליטול החמץ אפילו אם לא נטלו שום אדם והרי הוא מונח שם כל ימי הפסח ובעליו רואין אותו מונח שם אין צריך לבערו כיון שאינו שלו שכבר הפקירו וגם מונח במקום שאינו שלו והתורה אמרה בכל גבולך וגבול זה אינו שלו אלא הפקר לכל".
[2] ראה ביאור הלכה סי' תמו ס"א ד"ה בביתו: "כתב הריב"ש בסי' ת"א מצא חמץ ברשות הרבים אסור לו להגביהו דמשעה שהגביהו קנאו ועובר עליו בבל יראה ואפילו אין דעתו לזכות בו אלא מגביהו כדי לסלקו ממקום שרבים עוברים עליו כדי שלא יכשלו בו נמי אסור, ע"ש טעמו".
