האם זה בסדר לזרוק חמץ לפח ציבורי, כי זה מקום שלא שייך לאדם מסויים? האם אני מכשיל את עובדי העירייה שיפנו את הפח במהלך הפסח?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
האם זה בסדר לזרוק חמץ לפח ציבורי, כי זה מקום שלא שייך לאדם מסויים? האם אני מכשיל את עובדי העירייה שיפנו את הפח במהלך הפסח?
מעיקר הדין מותר להשליך חמץ קודם זמן הביעור למקום מופקר שכל אדם יכול לקחתו משם, כגון פחי אשפה ציבוריים, ושוב אינו עובר על בל יראה ובל ימצא[1].
אך על פי דברי הפוסקים, יש לחשוש שבכך עלולים להיכשל עובדי העירייה היהודיים בבל יראה ובל ימצא בשעה שיגביהו את האשפה לפנותה בתוך הפסח, כי הללו מן הסתם אינם יודעים לכוון במפורש לא לזכות בחמץ זה[2].
לכן, הטוב ביותר הוא לשפוך על החמץ חומר פוגם כלשהו קודם זריקתו לאשפה הציבורית.
[1] שוע"ר סי' תמה ס"א: "אם קודם שהגיע זמן הביעור הוציא החמץ מרשותו והפקירו והניחו במקום שהוא מופקר לכל כגון בדרכים וברחובות שרשות לכל אדם לעבור שם וליטול החמץ אפילו אם לא נטלו שום אדם והרי הוא מונח שם כל ימי הפסח ובעליו רואין אותו מונח שם אין צריך לבערו כיון שאינו שלו שכבר הפקירו וגם מונח במקום שאינו שלו והתורה אמרה בכל גבולך וגבול זה אינו שלו אלא הפקר לכל".
[2] ראה ביאור הלכה סי' תמו ס"א ד"ה בביתו: "כתב הריב"ש בסי' ת"א מצא חמץ ברשות הרבים אסור לו להגביהו דמשעה שהגביהו קנאו ועובר עליו בבל יראה ואפילו אין דעתו לזכות בו אלא מגביהו כדי לסלקו ממקום שרבים עוברים עליו כדי שלא יכשלו בו נמי אסור, ע"ש טעמו".